מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

שוב אני בפוסטים החמים, איזה כיף. חח מעניין, לא עידכנתי איזה יומיים ומבלי לעשות כלום אני בהוט פוסט.. זה רק אני או שאני מתחילה להיות סלב ישרא קטנה ? (:

טוב אז הסופ"ש הזה התחיל בשעתיים מיותרות מאוד של אנגלית, שאחר כך התחרטתי שבאתי לבית ספר בכלל. המורה הכריחה אותי לעשות איזה 2 חיבורים מאוד משעממים על עצמי, כל מיני פרטים על עצמי ועל ההורים שלי, תחביבים וכאלה. בתחביבים רשמתי שאני מאלפת את הכלב שלי וכותבת שירים ששניהם בעצם כבר לא נכונים. עם הכלב שלי כבר נכנעתי, הוא גדול מידי בשביל להתחיל ללמד אותו דברים, והוא גם לא שם עלינו בכלל. ושירים לא כתבתי כבר חצי שנה, (אולי זה טוב, כי אני כותבת בדרך כלל רק שרע לי). כשחזרתי הביתה עטתי על הסימס. למי שלא יודע, מעולם לא כתבתי על זה בבלוג, אני מכורה לסימס 3, משהו כמו שנה. עד שנמאס לי ויצאתי מזה. דיברתי עם ידידים שלי והייתי קצת בפייסבוק (אני ממש לא מכורה לזה) ואחרי זה אירגנתי תיק לנסיעה. הסופ"ש הזה תיכננתי להעביר אצל ידיד שלי שגר במרכז, כי הבטחתי לו ממזמן שאני באה ורציתי לראות אותו. הנסיעה הייתה ארוכה ומשעממת, אבל הרכבת הייתה די ריקה מאנשים, אז לפחות לא היה רעש. כשהגעתי נסענו ביחד לפארק ענק ויפה. אותו יום היה גם יום יפה, לא ירד גשם והיה נעים. אבל הייתה רוח די קרירה, אז אחרי משהו כמו שעה נסענו אליו הביתה. היה כיף, ראינו סרטים והוא אפילו ניגן בשבילי (: ובערב נסענו עם חברים שלו לבר-מסעדה באיזור די סואן . היה כיף, שתיתי מלא (יחסית). שתיתי וויסקי ג'ק דניאלס כפול. כשביקשתי את זה מהמלצרית, היא אמרה שהיא מצדיעה לי ושאני אמיצה, ושהיא בעצמה לא יכולה לשתות ויסקי שזה לא שוט, אני בעיקרון לא אוהבת שוטים, כי אתה מקבל הכל בבום - את השריפה בגרון, ואת הסטלה . זה מתקיף אותך אחרי כמה זמן..לא נחמד במיוחד. אני אוהבת לשתות בהדרגה. לתת לגוף להתרגל, לא לתת לו הלם. תפסתי ראש טוב.. היה לידיד שלי חשק לרקוד אז רקדנו בצד של הבר, זה היה משחרר. חברים שלו קצת בחנו אותי, ויש מצב שפלירטטו איתי, אני לא בדיוק זוכרת על מה דיברנו. אחרי כמה שעות נחתה עליי ועל ידיד שלי עייפות לא נורמלית, אז זירזנו את החברים שלו לשלם ולזוז. יצא לי 78 ש"ח סך הכל, היה שווה את זה. חלקנו מונית עם אחד החברים שלו למקום די מרכזי משם הלכנו ברגל כל אחד לדרכו, הלכתי ממש מהר כי רציתי להגיע מהר הביתה, ולישון. הרבה זמן לא הייתה לי עייפות כזו, זו הייתה העייפות של כל השבוע. כשהגענו שתינו מים כדי להוריד את הסיכוי לקבל האנגובר ביום שלמחרת, כי לא רצינו את זה. ואחרי זה ישר הלכנו לישון.

היום כשהתעוררתי (משהו כמו 12) עדיין רציתי להמשיך לישון, לא היה לי האנגובר אבל היה לי חשק לישון. ההתחלה של היום עברה סבבה, אכלנו וראינו סרטים, אבל הייתי כזה יותר אדישה מהרגיל מעייפות או משהו. היום עבר מהר, ובצ'יק הגיע הערב ואיתו גם הזמן לנסוע. לפני שיצאנו מהבית שלו, בזמן שאירגנתי את התיק חזרה אבא שלי שיגע אותי בהודעות וטלפונים והייתי קצת אדישה אליו, והוא ממש התעצבן עליי. הוא שלח לי כל מיני הודעות כאלה "את לוקחת אותי כמובן מאילו" (שזה, אגב.. ממש לא נכון. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאילו >) ולא עניתי לזה. הוא הסיע אותי לתחנת רכבת, ונפרד ממני לשלום. אחרי שהגעתי לרציף שבו אני צריכה לחכות, הסתכלתי על השעון בפלאפון, ראיתי שיש עוד המון זמן אז ישבתי בנוח ושמעתי מוזיקה. הזמן עבר לאט, אבל בסופו של דבר הרכבת הגיעה. כשהיא הגיעה שמחתי לראות שאין הרבה נוסעים, ומצאתי לי קרון כמעט ריק והתיישבתי. אחרי מספר תחנות הייתי צריכה להחליף רכבת (כמה שאני שונאת לעשות את זה..) קמתי לפני שהרכבת עצרה והייתי באמצע לרדת במדרגות כשהיא נעצרה, אז קצת נשענתי קדימה כשזה קרה. מזל שהייתי במדרגות, אחרת הייתי נופלת. כשירדתי היו המון המון אנשים שחיכו לרכבת שאני צריכה. התבאסתי לגלות שיש כל כך הרבה אנשים שצריכים את הרכבת שלי, וכשראיתי אותם הייתי בטוחה שלא יהיה לי מקום לשבת. אחרי משהו כמו 5 דקות הרכבת הגיעה די מלאה באנשים, האנשים עטו על הרכבת כמו בשר חי, ואפילו לא נתנו לאנשים המסכנים שהתכוונו לרדת מהרכבת בתחנה הזאת, מרוב שהם היו נחושים למצוא מקום לשבת בו. ידעתי שאין טעם למהר כי במילא לא אמצא מקום לשבת,אבל בכל מקרה מחצו לי את הצורה. המון אנשים ישבו על המדרגות או במעברים או על הריצפה וכאלה, ולא רציתי שיכאבו לי הרגליים כל הנסיעה אז ישבתי במעבר. שמעתי מוזיקה בשקט ולא הפרעתי לאף אחד ובכל זאת אנשים בהו בי, זה היה ממש מעצבן. יחד עם העצבים על האנשים ברכבת אבא שלי שולח לי עוד הודעות מובן מאילו והחזרתי לו בזה שאני לא מסכימה עם מה שהוא אומר וכל מיני דברים בסגנון, והוא ממש התעצבן ורשם לי שהוא לא לוקח אותי מהרכבת, שאחזור במונית וכל מיני כאלה, הייתי אדישה להודעות האלה מרוב שהייתי עצבנית. חשבתי לעצמי מה אעשה אם אבא שלי לא יקח אותי, והיה לי מספר טלפון של חבר של אבא של ידיד שלי שהייתי איתם בים בחופש הגדול. נזכרתי שהוא אמר לי שאם אני תקועה הוא בכיף יבוא לקחת אותי. כשהתקרבנו יותר לתחנה המיועדת שלי, קיבלתי מאבא שלי הודעה שבה הוא נתן לי תנאי, או שאני אומרת שהוא צודק והוא בא לקחת אותי, או שאני לא אענה לזה ואני אשבור את הראש איך להגיע הביתה. אחרי עשרים דקות עניתי לו שהוא צודק ושניסע אחרי שאני יורדת לסושיה, היה לי ממש חשק לסושי, והייתי גם ממש רעבה. הוא סימס לי בחזרה שבכיף והוא יוצא. כשירדתי מהרכבת הייתי כל כך נחושה לאכול שהלכתי ממש מהר..יצאתי ראשונה מהרכבת וגם מהתחנה עצמה. כשיצאתי ישר נסענו לסושיה. אבא שלי עצר בתחנת אוטובוס, ואמר לי להזדרז. כשהגעתי לסושיה היה עמוס במיוחד, והבחורה שם בכלל לא התייחסה אליי, אז הלכתי בעצבים חזרה לאוטו ואמרתי לו שאני לא יודעת מה לעשות, הוא אמר שניסע למקדונלדס, נסענו לשם וגם אז לא התייחסו אליי, אז הוא ראה שאני מתעקבת והוא נכנס להזמין במקומי, ישבתי בחוץ וחיכיתי לו. לקח לו המון זמן, הוא אמר שגם אליו לא כל כך התייחסו. אכלתי ממש מהר את הארוחה הזאת, וביקשתי מאבא שלי להזמין עוד משהו כי לא שבעתי, הוא הזמין ואכלתי עוד, ישבנו שם לפחות שעתיים. כשסיימנו חזרתי הביתה וישר נכנסתי להתקלח לשטוף את היום הגרוע הזה.. ונחשו מה ? נגמרו לי המים באמצע המקלחת. זה כבר המון זמן לא קרה לי, ואיך זה בכלל אפשרי? אבא שלי הדליק את זה מזמן וכיבה לפני שיצא, לא יכול להיות שהמים התקררו כל כך מהר.. זה הרגיש לי כאילו אני נענשת על זה ששתיתי הרבה. כשיצאתי מהמקלחת שמתי את התנור על 2, התלבשתי מהר אבל בכל זאת התעטשתי. יש מצב שהמקלחת הזו גרמה לי לחלות. כמה נפלא.

טיפ לחיים - לא לשתות הרבה? (: