איזה מצחיק זה, תמיד עוזבים אותי בזמנים אסטרטגיים. לפני היום הולדת, לפני הוולנטיין, חחח מעולם לא יצא לי לחגוג וולנטיין עם בן זוג, זה נשמע קצת מצחיק אבל זה מה שקורה.
היום היה נחמד בבית ספר.. למדתי רק שלוש שעות, ומחר אין לי בית ספר כי יש חופשת בגרות, יש בגרות בספרות ואני לא עושה כי עשיתי שנה שעברה ועוד יומיים יש את הבגרות בספרות זתומרת שני ימי חופש לישון ולשחק בסימס - ווהו !
כשחזרתי אכלתי קצת ג'אנק פוד ועטתי לסימס, ותוך כדי הייתי בישרא ובמסנג'ר.. היה ממש שקט ושיעמם לי אז חיפשתי פרפרים לבנים ביוטיוב ושמתי פלייליסט, כי כשאתה משחק אין לך כוח לחפש מוזיקה ולשים כל פעם, וגם נחמד שזה לא אתה שבוחר, זה כמו רדיו רק בלי הבירבורים. עד עכשיו אני עם הפלייליסט הזה, הוא נפלא, וארוך במיוחד. בזמן האחרון באמת התחלתי להעריך מוזיקה ישראלית, יש אומנים שמגיע להם הרבה כבוד.
היה שיר אחד, שלא שמעתי המון זמן שממש התחברתי אליו - נערה מהצפון של שלומי סרנגה ויזהר אשדות, אחלה ליריקה. וחשבתי לעצמי - הלוואי שמישהו היה כותב לי שיר. כתבתי פעם אחת שיר למישהו,אם בא לכם לראות אז יש פוסט שכתבתי על זה > ומאז לא כתבתי שיר לאף אחד. הרגשתי שקצת לא הגיע לו, כי הוא הייתה לו גיטרה קטנה שתמיד הייתה בקייס, יצאנו כמעט שנה ומעולם לא שמעתי אותו מנגן, ואני כתבתי לו שיר, קצת לא פייר אה?
שמתי לב שבהתחלה של הפלייליסט יש שירים שממש מתאימים לאנשים שלבד ועם לב שבור, קצת התבאסתי ששמעתי את זה, היה גם עוד שיר של קרולינה "אף אחד לא בא לי" שממש ביאס אותי, אולי זה לא במאה אחוז כיף להיות לבד.
למה שאני הכי מתגעגעת במערכת יחסים זה השיחות טלפון הארוכות האלה, שהשיחות זורמות, כשאתה הולך, כשאתה בבית, וההודעות החמודות האלה, זה חסר לי. אבל אני אהיה בסדר.. right?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
