מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

מה נשמע קוראים יפים שלי? התגעגעתם? האמת שגם אני.

בגלל שנטשתי קצת אני חושבת שאני חייבת לכם קצת אז הנה תמונה שלי מלפני שנתיים. (בלי שום עריכה או שינוי חוץ מהגזירה, הלובן זה מהפלאש חחח)

בדרך כלל אני לא שמה תמונות אבל מגיע לכם.

מצטערת שקצת נטשתי, פשוט הייתי אתמול בתל אביב עם הבלוגר שלי ואחרי זה ישנתי אצל בן דוד שלי שגר במרכז, וחזרתי ממש לא מזמן הביתה. בדרך מהתחנת רכבת הביתה עצרתי באמצע וקניתי סושי - היה ממש טעים. אפילו לא סיימתי, זו פעם ראשונה שלא סיימתי סושי!

אוקיי, אז אי שם ב2007, (אפילו לפני שעשיתי את התספורת אימו הזו שהחברים שלי זוכרים אותה טוב) פתחתי את הבלוג. הייתי מאוד טעונה רגשית, זה בידיוק היה לקראת סוף המערכת היחסים הראשונה שלי, שהשפיעה עליי מאוד והחלטתי שאני חייבת להוציא את התסכול בכתיבה ויש משהו מרגש בלשתף אנשים שאת לא מכירה בחיים האישיים. ידעתי שזה יעשה לי טוב לפרוק את המתח הזה.

החלטתי דווקא בישרא כי אני הייתי משוטטת בבלוגים שנים, לא רק של ישרא. אבל מה שאהבתי בישרא זה העיצוב של האתר, שלא יותר מידי צבעוני ודורש להסתכל עליו ועל הפרסומות, כי מה שחשוב זה התוכן של הבלוג לא הפירסומים שמהם מקבלים כסף.

אני כן מהאנשים האלה שמגיבים לאנשים אחרים כי אני אוהבת לתת משוב לבלוגרים ותמיכה. תמיד אהבתי להעניק תשומת לב לאנשים, זה עושה להם טוב וזה עושה לי טוב כשטוב להם.

אני לא "מחפשת" חברים כאן, כי חברים יש לי..אבל תמיד נחמד להכיר אנשים חדשים, כשיוצא.

הבלוג באמת מספק אותי. זה ממש כיף לפרוק, אני באמת שופכת את מה שיש לי על הלב ותמיד כשאני מסיימת פוסט ולוחצת על "שמור" אני מרגישה כאילו ירדה לי מועקה מהלב.

מה אתם חושבים על זה? מזדהים ? (:

עריכה:

פאק, לא שמתי לב.

12 מנויים לבלוג.. פעם האחרונה שבדקתי היו 9.. איזה כיף, מחמם את הלב. תודה לכל המנויים..