מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

אתמול הברזתי מבית ספר (מופתעים?) והחלטתי לנסוע עם אבא שלי לגנים הבהאים, לבן דוד שלו הייתה יום הולדת והוא בחר לחגוג עם המשפחה המורחבת בסיור בגנים הבהאים ולאחר מכן פיקניק בפארק הכרמל.

לילה לפני ראיתי את הסרט "חיים כמו שמכירים" עם קתרין הייגל וג'וש דומל. סרט מרגש אבל מההתחלה ידעתי איך הוא ייגמר, סרטים אמריקאים הם סרטים מאוד צפויים. הלכתי לישון במשהו כמו ארבע ובתשע וחצי אבא שלי העיר אותי ואמר שיוצאים עוד חצי שעה. התארגנתי מהר ויצאנו לדרך. בגלל שלא היה לי זמן להתאפר בבית התאפרתי בנסיעה וכמעט הכנסתי את העיפרון לעין ! מזל שזה לא קרה. כשהתקרבנו ממש לאיזור בן דוד של אבא שלי התקשר ואמר שיש שינוי בתוכניות. (תיכננו להיפגש באמצע הגן ולעשות את הסיור מהאמצע למטה אבל בגלל שהיה לחץ עם התיירים שם החליטו להיפגש למעלה ולעשות את הסיור מלמעלה לאמצע) אבא שלי קצת הסתבך עם הנסיעה לשם והחליט לחנות באיזו שכונה וללכת ברגל. למרות שסירבתי בתוקף לרעיון הזה הוא לא השתכנע והלכנו ברגל לשם. זו הייתה עליה קשה מאוד וממש כאב לי הגב התחתון אז הלכתי לאט ופה ושם עשיתי הפסקות וגם התקשרתי לידיד שלי לשאול אותו כמה אנשים באו לבית ספר היום, והוא אמר שקצת. תוך כדי , בטלפון השני אבא שלי התקשר וסיננתי אותו בטעות, זה היה מצחיק. אמרתי לידיד שלי שסיננתי את אבא שלי ואני צריכה לחזור אליו אז ניתקתי איתו את השיחה וכשהתקשרתי לאבא שלי בידיוק ראיתי אותו טיפה יותר למעלה בצד השני של הכביש אז חציתי את הכביש ונפגשתי עם המשפחה. הם צחקו עליי שהתנשפתי והלכתי לאט ואמרו שזה כלום. בטח שזה כלום - שאתם עליתם את זה עם הפאקינג אוטו שלכם !!! זה קצת העליב. הם לא היו צריכים לשפוט אותי ככה מבלי לדעת באמת איך העליה הזאת מרגישה.

עמדנו בכניסה וחיכינו למדריך כי אי אפשר להיכנס לשם  בלי מדריך. הצטרפנו לקבוצה של תיירים ספרדים או ארגנטינאים (לא הצלחתי לזהות את המבטא) ואחרי כמה דקות הגיע מדריך בשם דימה, שדומה בצורה יוצאת דופן לאורי חזקיה, חוץ מהעיניים הכחולות. הסיור עצמו היה משעמם, אבל הגן עצמו והנוף היו פשוט מדהימים, לא ייאמן כמה משקיעים שם! אפילו המים של המזרקות עוברים סינון והם משתמשים רק במים מזוקקים. הסיור היה פחות משעה כי לקבוצה לא היו הרבה שאלות (למזלנו). אחרי די הרבה זמן בו היינו רעבים ועייפים שחיכינו לנהגים שיקחו אותנו לפארק הכרמל הם בסופו של דבר הגיעו. הגן הראשון היה מפוצץ באנשים אז המשכנו לנסוע והגן הבא שהיינו בו היה שקט מבודד ונטוש כמו שצריך. התיישבנו אכלנו היה ממש טעים, היו נאומים מרגשים של אבא שלי ודוד שלי ואחרי הקינוח נסענו הביתה כי ממש דאגנו למה שהכלב יעשה בבית. (כשאנחנו לא נמצאים בבית הרבה זמן הכלב שלנו לוקח תחתונים וגרבים למיטה שלו ומריח אותם, לפעמים הוא לוקח נעליים ומלקק אותם חחחח כלב סוטה ! ) כשהגענו ראינו שהוא אסף דברים וצחקנו עליו. הוא כל כך שמח לראות אותנו. יואו פשוט אין כמו השמחה של כלב כשהוא מקבל את בעלי הבית שלו.

לסיום, תמונה שצילמתי בגנים הבהאים

ישראבלוג החליט שהתמונה גדולה מידי אז העלאתי דרך סיז, מקווה שזה יעבוד.

אגב, לאחרונה אני צימחונית בתהליכי טיבעונות. קניתי חלב סויה ועם כל הביקורות השליליות ששמעתי עליו - זה הרבה יותר טעים מחלב רגיל. עברתי לסויה. עם ביצים הפסקתי ממזמן כבר, ודבש אנחנו לא מכניסים לבית כי אבא שלי אלרגי. )למי שרוצה לדעת את הסיבות בגללן החלטתי לעבור לסויה מומלץ לקרוא את הכתבה הזו:  http://anonymous.org.il/egelvehalavimo.htm )

בהצלחה לי? (:

לילה נפלא קוראים יקרים. 3>