מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

פוסט זה נועד לפרוק את מה שגיליתי היום וגם עוד משהו שגיליתי במהלך השבוע על משהו שנקרא "חברים"

היום גיליתי שידיד שלי (מזה שלוש שנים) מחק אותי מהאחים בפייסבוק. אבל זה זוטות לעומת שאר הדברים שגיליתי השבוע. 

אם אני לא מתקשרת לשאול איפה הם בהפסקה כשאני בבית ספר, הם לא מתקשרים אליי.

כשיש לי יום הולדת.. למי לעזאזל אכפת מזה?

הידיד הזה ועוד "חברה" שלי התחברו לבחורה הכי דו - פרצופית שהכרתי בחיים. ועוד לפני שהם ממש נהיו בקשר איתה אמרתי להם שיזהרו. כי אני בעצמי יודעת מה היא עשתה לחברה טובה שלי. היא שיחקה אותה חברה ממש טובה וישר שהיא הלכה לכלכה עליה מאחורי הגב. אני לא מבינה איך אנשים כאלה יכולים לחיות עם עצמם שהם עושים דברים כאלה.

לפני משהו כמו חצי שנה גיליתי שגם על הידיד הזה היא ליכלכה עם ידיד אחר שלי, אבל לא סיפרתי לו. אמרתי לו שזה יקרה והוא לא האמין לי, פשוט כבר לא אכפת לי יותר. שיעשו מה שהם רוצים.

ה"חברה" ההיא חברה שלי מכיתה ח'.. אז שכולם שנאו אותי היא איכשהו סבלה אותי ושמחתי מזה, למרות שהיא לא הייתה החברה הכי טובה בעולם, זה מה שהיה לי.

השנה היא החליטה להתחבר לבחור שאני לא מדברת איתו כבר שנתיים והוא חרא של בנאדם. פתאום הוא הרבה יותר חשוב ממני. אני זוכרת שאמרתי לה שלא תתקרב אליו יותר מידי, הוא גם גורם לה לירידה בלימודים. הם נהיו BFF אפילו התחפשו ביחד.

לאחרונה הם נהיו מין רביעיה כזאת שלא נפרדים, אני לא יכולה להתחרות בזה. ואני גם לא יכולה לסבול את החבורה הזאת להרבה זמן.

אם אני רואה רק את השניים האלה (שהם לא היו חברים שלי לשעבר) סתם בבצפר, אני בכלל לא מתייחסת. 

מחר יש לחברה הדו פרצופית הכי טובה בעולם שלהם יום הולדת. איזה תיכנונים איזה עניינים!  לי הם אפילו לא חשבו לעשות משהו. אפילו לא חשבו.

בזמן שיחה עם חבר שלי השבוע קלטתי למה הידיד ההוא אוהב את הדו פרצופית הזו כל כך. לחבר שלה יש רישיון והיא מוציאה אותו לכל מיני מקומות.. תל אביב, חיפה, מועדונים. לי אין חבר עם רישיון אז זה עושה אותי פחות טובה? :\ גאדמט

חברים זה פיקציה, לפחות בשבילי. החיים שלי לימדו אותי שאני צריכה לסמוך על עצמי ושאני תמיד אהיה שם בשביל עצמי, ושציפיות זה לכריות, ואני החברה הכי טובה של עצמי. ובניגוד ל"חברים" המשפחה שלי נמצאת איתי כל הזמן אוהבת אותי תומכת בי וכן, גם מעריכה אותי. מה האנשים האפסים האלה יודעים על הערכה לעזאזל ?

החלטתי שלא אכפת לי מההתנהגות הזאת יותר, ואני אנסה להיות אדישה אליה כמה שיותר.

אני מתה כבר שייגמר הבית ספר, להעיף את כל האנשים מהשכבה מהפייסבוק ואז הוא יהיה נקי מצביעות, ואני ארגיש טוב יותר עם עצמי. 

בכיתי כל כך הרבה היום על זה, שנגמרו לי הדמעות. אני חושבת שבכיתי על זה מספיק לכל החיים.

אפילו בגן שנאו אותי, הייתה ילדה שם שהיה לה פטיש לבנות נמוכות וקטנות שלפי מה שהבנתי מאבא שלי, התעללה בי ובעוד בנות שדומות לי מבחינה ויזואלית גופנית, ואני לא זוכרת את זה. כי יש לי מין מנגנון כזה במוח שמדחיק הרבה דברים שעברו עליי בחיים.

בכל בתי הספר שנאו אותי, נידו אותי, עשו עלי חרם - כל הדברים האלה. בבצפר האחרון שאני נמצאת בו חשבתי שיש לי חברים, אבל לא.

אני כנראה כושלת מבחינה חברתית, למרות שזה לא אמור להיות הגיוני! אני נותנת את כולי בשביל החברים האלה, ואז עוד נפגעת מזה.

נמאס לי כבר. שייגמר הבית ספר הזה, אני לא הולכת להישאר בקשר עם אף אחד שם.

מנסה לאגור כוחות לסיים את השנה הזאת.

עד לפעם הבאה, שאני מקווה שיהיה פוסט אופטימי יותר.

האין הנצחית