מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

שלום קוראים יקרים. התגעגעתם? אני יותר.

לפני משהו כמו שלושה- ארבעה ימים המטען של הלפטופ התחיל לעשות לי בעיות. בטעות נפלתי בגללו, ומאז הוא קירטע. עד שהוא ממש הפסיק לעבוד. הלפטופ שלי עבד עד שנגמרה לו הסוללה, ושנגמרה הלכתי לישון.

אתמול קמתי מוקדם יחסית לבית הספר. שכחתי בכלל מה יש לי במערכת ולא הסתכלתי ביומן. כשהגעתי לבית הספר התברר לי שהתבטלו לי 3 שעות, זה אומר שיש לי שעה אחת ללמוד (!!!) כי השאר התבטלו. הלכתי לכיתה והתיישבתי, בלי להוציא קלמר בלי כלום. המורה סתם דיברה איתנו ואמרה לנו את הציונים של הבגרויות בעל פה, קיבלתי 88 . בזמן השיעור המורה קבעה איתנו מועדים להיבחן על מודיול E, ושיחררה אותנו אחרי חצי שעה בלבד! באתי אשכרה בשביל חצי שעה לבית ספר.. אמרתי לעצמי עד כאן. חוץ מהתיגבורים בחופש אני לא באה יותר השבוע. בזמן השהות שלי בשיעור הייתה בחורה שהתרברבה מאוד בדף הציונים שלה. ואני כזה מה? ציונים? אז כן, היה יום הורים וחילקו דף ציונים ואף אחד לא טרח להגיד לי את זה. where is the fiction friends? :P

כשחזרתי החלטתי עם אבא שלי שלמרות שקבענו שנוסעים לסלקום יום למחרת, בגלל שאנחנו כבר ערים וכבר בוקר, עדיף לא לדחות את זה. אז נסענו לסלקום ואבא שלי חיכה לי בחוץ, כי הוא חשב שזה יהיה מהיר. אמרתי לעצמי שאין מצב שאני יוצאת עם עוד מכשיר חלופי, או חדש או בלי מכשיר בכלל.

הלכתי לעמדה שרושמים את המספר ואמרתי לבחורה את המספר שלי, והיא אמרה לי שאני בעסקים, בצד שמאל. הלב שלי התחיל לדפוק מהר כי נזכרתי בפעם האחרונה שהייתי שם, ואמרתי לה שבפעם הקודמת הייתי בעסקים וקראו במספר שלי לא בעסקים. היא אמרה שככה המספר שלי אומר וזהו. קצת עצבים על הבוקר - למה לא?

למרות שהטלתי ספק בזה שאני באמת איענה בעסקים, הלכתי לצד שמאל וחיכיתי יחד עם שאר האנשים שבעסקים. ישבתי ליד בחורה שמספרה היה שניים לפניי, פה ושם דיברנו. שאלתי אותה מה היא רוצה לקנות וכאלה, היא אמרה שהיא רוצה את הבלקברי החדש אמרתי לה שהוא ממש טוב ואני מכירה מישהי שיש לה אותו. במהלך ההמתנה (40 דקות!) התחלפו האנשים שישבו ליידי בצד השני. בהתחלה ישב איש עסקים חשוב, הבנתי לפי השיחות שלו שהוא מנהל חברה כלשהי והוא רצה להחליף את המכונית שלו במכונית ממש יקרה, שכחתי איך קראו לה. אחרי משהו כמו חמש עשרה דקות הוא התייאש, ולא ראיתי אותו שוב. אני דיי בטוחה שהוא היה לפניי בתור. בסופו של דבר, הגיע תורה של הבחורה שרצתה בלקברי - ואותה הפנו אל מחוץ לעסקים, עמדה מספר 5. רווח לי, אמרתי לעצמי איזה כיף, אני בטח אהיה במשרד. ממש כמה דקות אחר כך, הלך הבחור שישב עם הנציג במשרד שישבתי לידו והנציג קרא למספר שהיה לפניי, בפעם השניה שהוא קרא במספר הבנתי שאין לקוח במספר הזה, ואמרתי לו שאני הבאה בתור והוא אמר לי להיכנס, ובדרכי לכיסא הוא קרא במספר שלי שלא יהיו בעיות עם הסדר. 

קראו לו שמעון (עתיק אה?) הוא היה ממש נחמד אליי, בניגוד לנציג בפעם הקודמת שהייתי שם. הסברתי לו את הבעיה, המכשיר שלי עשה בעיות ונלקח לתיקון, ולמרות שאמרתי לנציג שהיה שם אז שזה לא יעזור לתקן אותו כי הוא המשיך לעשות לי בעיות בפעם הקודמת שחזר מתיקון. שאלתי את הנציג הקודם אם אני יכולה לקבל מסלול מיוחד בגלל התקלות במכשיר, הוא אמר שהפעם האחרונה ששלחתי מכשיר לתיקון היה לפני זמן רב וזה לא "נכלל" במסלול הזה. אבל אם המכשיר חוזר עם תקלות אני רשאית לקבל מסלול מיוחד ומכשיר חדש.

שמעון אכן אמר לי שאני רשאית לקבל מכשיר חדש במסלול שנקרא "שדרוג טכני" שזה שדרוג עקב תקלות במכשיר והראה לי את המכשירים שאני רשאית לקבל. על ההתחלה הסמסונג גלקסי קרץ לי וידעתי שאותו אני הולכת לקחת. אחרי שהחלטנו על מכשיר, שמעון הסביר לי על ההחזרים לגביו ולסיכום - כל דקות שיחה בהם אני אדבר - אני מקבלת החזר על ההוצאה החודשית של המכשיר. מסלול די נדיר ונפלא, שבו לא צריך להגיע למשהו כמו 250 דקות שיחה ואם לא משלמים תשלום מלא על המכשיר ובנוסף תשלום על השיחות, שזה מה שמקבל הלקוח שעושה שדרוג רגיל. אין דרגה שאליה צריך להגיע, כמה שדיברתי זה כמה שקיבלתי החזר על המכשיר. החלטתי שזה מה שאני רוצה והתקשרתי לאבא שלי (שחיכה לי בחוץ) ואמרתי לו שהוא צריך לבוא בכדי לשמוע כמה דברים ובסופו של דבר לחתום. בזמן שאבא שלי היה בדרך, שמעון רשם לו על דף , כמו שהסביר לי, על התוכנית שדרוג הזאת וכשאבא שלי הגיע עזרתי לשמעון להסביר לאבא שלי על זה. כשהוא קלט את העניין הוא אמר בסדר, ושאל אם הגלקסי הוא המכשיר הכי יקר ואמרתי לו שכן, אבל הוא גם המכשיר הכי טוב. שמעון הראה לנו את שאר המכשירים שאני יכולה לקבל, אבל היחידי שהשתווה לגלקסי היה הHTC (שאגב, נמכר רק בסלקום) ולא אהבתי את המכשיר כי הוא היה ל"חברה" הזו שלי ולא הסתדרתי איתו. סיכמנו על גלקסי ואמרתי לשמעון שיביא לי מכשיר תצוגה וגם את הבחור מסמסונג שיסביר לי עליו. אחרי כמה דקות שמעון בא עם הבחור. קראו לו ניב, אני חושבת. כשהמכשיר הגיע לידיים שלי כבר התלהבתי, מהגודל ומהמסך המהפנט. ניב היה קצת נמרץ, נראה היה שהוא שתה משקה אנרגיה. הוא אמר לי כל מיני דברים שיש במכשיר הזה ואין באייפון אבל זה לא היה מועיל במיוחד אז שמעון אמר לו תסביר לה הסבר בסיסי על הטלפון. הלכנו למשרד ליד, שהיה לא פעיל והוא הסביר לי וענה על שאלות. ממש התלהבתי מהמכשיר וכשסיימנו חזרתי למשרד של שמעון. ניב חזר איתי ואמר לי להתחדש על המכשיר ולפני שאני הולכת לבוא לעמדה שלו, כי הוא רוצה להביא לי מתנה. שאלתי את אבא שלי איזה חבילות שנינו והוא אמר לי שהחבילת סמסים השתנתה מ500 ל200 ושהאינטרנט ללא הגבלה. בזמן ששמעון עבר תהליכים במחשב לקחתי את המכשיר הישן והעברתי את כל הקבצים על כרטיס הזיכרון ומחקתי את כל ההודעות. לאחר שסיימנו עם החתימות שמעון הלך להביא לי את הקופסה של המכשיר. בין לבין שאלתי את שמעון אם המכשיר מגיע עם מגן כי הוא נראה לי די פגיע. כששמעון חזר הוא אמר שהוא לקח קופסה שיש בה כיסוי כי רציתי וחבל לשלם (איזה נחמד!) . לקחתי לידיי את המכשיר והוא הסביר לי לגבי הטעינה הראשונית ולאחר מכן נפרדנו ממנו לשלום. אמרתי לו באמת תודה רבה ואבא שלי לחץ לו את היד. אבא שלי אמר שהוא מחכה לי באוטו ושאסיים עם ניב אבוא לאוטו. כשהגעתי לעמדה של ניב הוא היה עם לקוחה, די מבוגרת שקנתה גם גלקסי! כשהוא ראה אותי הוא הוציא את המתנה מאחד המגירות שהיה לו מתחת. זה היה מין חיבור לUSB קטן כזה, לא כל כך הבנתי את ניב בגלל שהוא היה לחוץ עם הלקוחה שלו, אז הוא פשוט הראה לי מה צריך לעשות. היה מין צ'ופצ'יק כזה לשים את הכרטיס זיכרון ואז מזיזים את המגן לUSB ומכניסים למחשב וככה זה קורא את הכרטיס. אמרתי לו תודה רבה ויצאתי מרוצה מאוד מסלקום.

בדרך לאוטו כל כך התלהבתי שבקושי שמתי לב למדרכה. כמעט איבדתי את דרכי לאוטו עד שהסתכלתי סביב ונזכרתי איפה חנינו. כשהגעתי לאוטו ישר הטענתי את המכשיר דרך המטען שיש לנו למצת, שהתאים גם למכשיר הקודם. בדרך התקשרתי לחבר שלי והתלהבתי לו על המכשיר החדש והוא התלהב ביחד איתי D: זה היה ממש מעודד. כשהסתכלתי על השעון קלטתי שהעברתי  שעתיים בסלקום, זה הרגיש לי כמו חצי יום !

כשהגענו הביתה הטענתי את המכשיר וישבתי לידו לבחון אותו. הורדתי כל מיני ישומים והתלהבתי מהם עד שממש הרגשתי את העייפות נופלת עליי, והשארתי אותו בטעינה והלכתי לישון.

כשקמתי היה כבר די מאוחר.. לקחתי את הגלקסי ושיחקתי איתו ובין לבין שמתי בטעינה. הלכתי להתקלח ואז קצת גלקסי ולישון.

היום כשקמתי הייתי ממש ממורמרת שאין לי לפטופ. היה לי באמת קשה בלי הלפטופ ואני לגמרי הבנתי והזדהתי עם החולמנית כשהייתה לה בעיה עם המטען. (בקישור ניתן לראות את הפוסט של חולמנית .) הלפטופ הוא ממש חלק ממני ולכתוב במקום אחר עושה את זה לא אישי, אז העדפתי לחכות עד שיחזור לעצמו. אחרי שאכלתי נאבקתי עם המטען. ניתקתי וחיברתי עד שממש נמאס לי והייתי עצבנית ועצובה ולא יכלתי להסתכל על זה יותר. אמרתי לאבא שלי שחייבים לקנות חדש או לתקן את הנוכחי. אבא שלי רצה שאני אשתתף בתשלום של המטען ולא רציתי כי הייתי בחסך בגלל שהשתתפתי בתשלום על הכלב שעשה בדיקות. הייתי ממש עצבנית ועצובה והתחברתי לצ'אט של הפייסבוק מהגלקסי ודיברתי עם חבר שלי שלא ענה שם ואז התקשר אליי. הוא דיי הרגיע אותי והצחיק אותי (אפילו שלא חשבתי שזה אפשרי!) ובזמן השיחה החלטתי ללכת לישון כי אין לי משהו יותר טוב לעשות אז סיימנו תשיחה ולאחר מכן ניסיתי להירדם. אבל לא הצלחתי, הייתי עצבנית מידי. קמתי מהמיטה והתנחלתי לאבא שלי קצת בסלון עם הגלקסי והפצרתי בו שנלך לקנות מטען. הוא אמר שהוא ילך לבד ולאחר משהו כמו חצי שעה הוא יצא. בזמן שהוא היה מחוץ לבית התמכרתי קצת לאנגרי בירדס וככה העברתי את הזמן עד שהוא יבוא. כשהוא חזר הוא בא גם עם קניות אז עזרתי לו לסדר. הוא אמר שהוא קנה מטען מיוחד. זה מטען אוניברסלי (ככה קוראים לזה חחח) ומתאים לכל לפטופ. יש לו מין פינים כאלה שמתאימים לכל לפטופ. הבחור שממנו אבא שלי קנה את המטען אמר שבגלל שהייתי משאירה את המטען מחובר כל הזמן זה שחק אותו וגרם לו להפסיק לפעול. למדתי לקח לא להשאיר אותו כל הזמן מחובר. משהו לחיים קוראים יקרים - לא להשאיר לפטופ בטעינה כל הזמן! אחרי שעזרתי לאבא שלי לסדר אכלנו ובדקנו אם המטען עובד בסלון והוא עבד, ואחרי זה דיברתי קצת עם חבר שלי ואז לקחתי את הלפטופ לחדר עם שני הפלאפונים.

אני לא יכולה להגיד שזה לא היה חסר לי. אני חושבת שמעבר ללפטופ, התמכרתי קצת לישרא. להגיב לקרוא ולכתוב פוסטים. זה עושה לי טוב (:

הסוף סוף בכותרת הקטע, זה היה הדבר הראשון שאמרתי כשנכנסתי לחדר שלי עם הלפטופ. כמה שהתגעגעתי..