מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

שוב איבדתי את הימים..

אז לפני יומיים קיבלתי מייל לסלקום שבו רשום שלא נמצאתי מתאימה לתפקיד. מופתעת? האמת שלא כל כך. הבחורה שהייתה איתי בסימולציה הייתה ממש קשה איתי והיה לי קשה להתמודד איתה. מאוכזבת? אולי רק קצת.. בדרכי הביתה באותו יום אני חשבתי לעצמי שמלא אנשים כועסים על סלקום ומוציאים את כל העצבים שלהם על הנציגי שירות. זו החברה השנואה בישראל (טוב נו, סלקום והוט) ואני גם לא הולכת להיבחן אצל הוט כי הם מאלצים עובדים לחתום לשנה.

מדכא. מה אם לא אמצא עבודה? אני כל כך חייבת כסף, אתם לא מבינים. נמאס לי להיות תלויה באבא. לכל העולם כבר יש עבודה והוא מתרברב על זה בפייסבוק. כבר לא אכפת לי אם זה שכר מינימום. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לקנות באיביי והקעקוע, שסתם נידחה עם הזמן..

אני החלטתי שאם לא אמצא עבודה בזמן הקרוב, אני אשלח לצהל המפגר מייל שסיימתי י"ב ושיחליפו את התאריך. למרות שאני ממש לא רוצה.. אני רוצה עבודה וצריכה עבודה.

מה עם הרישיון? אני כל הזמן דוחה את ההתקדמות שלו ובסוף לא עושה כלום. אני חושבת שאם תהיה לי עבודה תהיה לי מוטיבציה לעבוד על הרישיון. וגם אוכל לשלב בין השניים, שזה מגניב.

ביומים האחרונים אני ממש צמודה לפלאפונים ולמיילים ושלחתי קורות חיים להרבה חברות ועדיין אף אחד לא דיבר איתי. היה אמור להיות לי מרכז הערכה אתמול ואף אחד לא יצר איתי קשר בקשר לזה.

וגם בא לי חבר, כל כך בא לי חבר. אין לכם מושג איזה טוב זה היה עושה לי אם ישר אחרי קריאת המייל הייתי מתקשרת לבנזוג כלשהו, ואז הוא בטח היה אומר לי שלא צריך אותם ושהם במילא חארות וכל מיני מילות עידוד למינהם, אבל אין אף אחד. היה בי רצון כזה להתקשר למישהו, אבל אין אף אחד. חח הפיסקה הזאת מזכירה לי שיר שכתבתי, אולי אני אחזור לכתוב שירים.

מרגישה קצת כאילו העולם דוחה אותי, לא נחמד במיוחד..

לסיום שיר אופטימי

ותמונה שהצטלמתי עם נעליים חדשות. <: מה אתם חושבים?

תלחצו על התמונה על מנת לראות אותה גדולה יותר.