לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:


החזאי אומר שמחר יהיה יפה יותר, אבל אתה לא מאמין לו. החזאי אומר שמחר יהיה יפה יותר, מה החזאי מבין..מה החזאי מבין..

Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אוהבת ומתגעגעת


אולי חזרתי. לקצת.
נכתב על ידי , 11/10/2014 00:40   בקטגוריות חזרה מההפסקה, משבר, לבד  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הבוחן העליון ב-15/8/2022 02:39
 



מהו אושר? ושחרור קיטור עצבני


הנושא החם מאוד עניין אותי, אז החלטתי לכתוב בנושא הזה.


 


ההגדרה שלי לאושר.. הוא  כשכלכך טוב לך שאתה קורן.

כלכך טוב לך שכל בנאדם שיראה אותך ברחוב, ידע שאתה מאושר. ידע שאתה בנאדם שמרוצה מעצמו ולאן שהוא הגיע ומה שהוא הצליח לעשות.

כשאתה מאושר אתה לא מפסיק לחייך עד שהחיוך פשוט נתקע לך ואתה לא מצליח לדבר

כשאתה מאושר אתה בוכה מהתרגשות

מה זה להיות מאושר?

כמה זמן לא הרגשתי את זה.


 


אני לא חושבת שאני מאושרת כרגע. אני אפילו בטוחה.

זו תקופה כזאת של בדידות כללית. לאכול ולישון, לאכול ולישון, הדיבור העייף הזה, גם כשאתה לא עייף.


 

אבל בכל זאת

ישנם דברים שעושים אותי מאושרת גם אם זה לתקופה קצרה.

לבקר את סבתא שלי, הרגעים הראשונים שאני שם הם רגעי אושר צרוף. הקבלת פנים שאני מקבלת וכל החיוכים והשמחה וכל הכינויים שאי פעם המציאו לי בקול צוהל וחייכן. אין על הרגעים האלה..


 

לראות את אבא שלי ואת הכלב שלי מאושרים גורם לי אושר פנימי בעצמי. אני מסוג האנשים האלה שטוב להם כשטוב לאחרים, אז כשאני רואה מישהו שאני אוהבת וטוב לו, טוב לי גם.

 


אז יש רגעים בהם אני מאושרת, אני לא אגיד שלא. אבל אושר כללי זה לא משהו שקיים אצלי כרגע.


 


אני בפיגור בעבודה במגמה, הבגרות באזרחות מתקרבת ואני לחוצה שלא אצליח. והתאונה הזאת שהגיעה פתאום, והבדידות הזאת.. למה אנשים מוותרים עליי כל כך מהר? גאד.. כמה שאני מנסה. זה כאילו הם אומרים לי מבפנים שני את לא טובה בשבילנו, לא טובה בשביל טיפוס כמוני. כמה טיפוסים אני צריכה לעבור בשביל לקלוט שאולי .. אף אחד לא מתאים לי?


שוב תסכול שאני מוציאה אותו בפוסט. שוב פוסט פסימי ואז אופטימי ואז פסימי. מתי כולם יהיו אופטימיים? מתי?


 


ונחזור לנושא שלנו. הרגע המאושר ביותר בחיי

אני זוכרת שהמורה שלי לאנגלית שאלה אותי מה הרגע המאושר בחיי בזמן המבחן מתכונת, ואמרתי לה שזה היה הרגע בו אמא שלי העיפה אותי מהבית.

בגיל 16 וחצי אמא שלי החליטה שהיא לא רוצה אותי בבית שלה יותר, ושאני נטל ושהיא רוצה אותי בחוץ. בחודש/חודשיים לפני זה ממש סבלתי מהמגורים שם. היא נשואה בפעם השניה עם בעל ש..אלוהים ישמור בלשון המעטה ובן ערס צעצוע קטן , עבריין קטן כזה. שניהם אנשים כאילו מהרחוב, הגיעו אלי הביתה. בתקופה שהיא יצאה איתו היא בכלל לא הזהירה אותי שהם עוברים לגור אצלנו, הכל קרה כל כך מהר. לא סובלת את שניהם, עד עכשיו. מה שהכי גרוע זה שהם קילקלו אותה והיא הפכה למרוקאית מגעילה כזאת. היא בכלל לא מרוקאית.


באותו היום הלכנו ביחד למשרד הרווחה והיא חתמה על טופס שהיא מרשה לי לגור עם אבא שלי. במשך הרבה זמן זה היה תלוי לנו על המקרר, תמיד היה עושה לי חיוך להסתכל על זה.


שבוע לפני שהיא העיפה אותי מהבית רציתי להזיז תעניינים מה שנקרא ולעשות את זה מהר, והלכתי לרווחה האלה אבל משום שמי שהייתי צריכה לא היה אז הלכתי הביתה. פשוט חיכיתי לאיזה ריב מטורף, האמתי שהריב ההוא היה ממש כזה בין רגע, לא ידעתי שעל שטות כזו היא תרצה להעיף אותי מהבית, אבל זה מה שקרה. איך שמחתי. אפילו לא בכיתי מכל איך שהיא דיברה אליי, זה לא הזיז לי. היא כאילו לא העבירה בי שום רגש. אחח כמה שזה היה נפלא!

ארזתי תיק עם דברים שאני אוהבת והלכנו ביחד לרווחה ושם היא חתמה על המסמך. אבא שלי חיכה לי שם בחוץ ואז נסענו לבית שלו. סוף סוף השתחררתי מהגיהנום הזה שפעם היה נקרא בית (בקושי) זה לא בית שלי . לא הרגשתי שזה הבית שלי, באו אנשים מהרחוב והסתובבו בתחתונים. מה אני צריכה לראות את הגועל נפש הזה?


 


 

לסיום משהו קצת אופטימי..

נכתב על ידי , 13/5/2011 21:36   בקטגוריות לבד, משבר, בית ספר, פסימי, שחרור קיטור  
20 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הפרגולה של שבח ^ ב-19/5/2011 18:26
 



תסכול


לא  משנה מה אני עושה, אנשים מצפים ממני להרבה יותר.


נתפסים לקטעים הקטנים. ואני כל כך מנסה.. ועוד אז אחרכך אני יוצאת האשמה! זה נראה לכם הגיוני?


שישבת ביליתי בהופעה בתלאביב עם האקס שלי (תרגעו תרגעו לא זה שמחק אותי מהפייסבוק), וציפיתי שנחזור. אפילו הבאתי לו את המטען האוניברסלי שעלה לי 250 שקל בשביל לעזור לו, שיהיה לו לפטופ ללימודים. ומה קיבלתי? יחס קר ומגעיל ודרך זוועתית לבשר לי שהוא חושב שלא השתניתי. הוא אפילו חושב שהתחלתי שם עם מישהו. שזה אבסורדי לחלוטין, הבחור ההוא הוא היה הבנאדם היחידי שדיבר איתי שם. חברים של האקס בכלל לא התיחסו אלי \:


הייתה לי בגרות במגמה לפני מספר ימים ויום לפני הבגרות צילמתי עם "חברה" שלי את כל מה שחסר עד שנדפקה המכונה וקבענו להיפגש ביום של הבגרות ולצלם את מה שנשאר. התקשרתי עוד שהייתי רחוקה והיא אמרה שאני אתקשר כשאני שם והיא לא הסכימה להגיד לי איפה היא, שיחה אחרכך היא אמרה שהיא עכשיו יוצאת ורק כשהגעתי והתקשרתי אליה היא אמרה שהיא יוצאת. חיכיתי משהו חצי שעה, סתם קמתי מוקדם. קבענו והיא איחרה לי בהרבה זמן. כשנפגשנו היא אמרה לי שהיא לא זיהתה אותי כי נראיתי ממש צעירה (אני לא אגיד לכם באיזה כיתה היא אמרה שאני) אחרי זה התיחסה אלי בקור רוח ואדישות ו"תסיימי כבר" שהיא תוכל לקחת את החומר שלה. זה בידיוק היה ביום חמישי, והבאתי לה חלק מהפרוייקט שלי שהמורה של הפרוייקט תבדוק ביום שישי כי אנילא יכולה להגיע ביום שישי.


הבגרות הלכה חרא. אפילו שנתנו לנו לדבר זה לא עזר לי בגרוש. זה חומר קשה ואני דווקא כן ניסיתי, אבל עד לאן אפשר לשאוף שיש לך מגן 40?


נשארתי סתם עוד איזה חמש עשרה דקות כדי שזה לא ייראה מפגר מידי שהתייאשתי מוקדם, דיברתי עם המשגיח של הבגרות שהוא ניצול שואה שהיה איתנו במסע לפולין, הוא היה ממש נחמד. אחרי זה הלכתי למורה לבדוק תשובות - על הפנים. אחרי זה קניתי אוכל ותוך כדי התחילו איתי ערסים, נפלא ממש. לקראת סוף הכנת האוכל ה"חברה" מתקשרת אלי מבקשת ממני ללכת למורה ולרשום לה את התשובות בSMS - מה היא השתגעה?! הגזימה לגמרי. אני בחיים לא הייתי מבקשת כזה דבר! בהתחלה אמרתי שאני כן אלך ובפעם השניה אמרתי לה שאני כבר בדרך הביתה והיא קראה לי זונה ו"תודה באמת!!!".


אחרי זה היה תהופעה עם האקס, ואז הוא החזיר אותי לקרובים שגרים במרכז. היה נחמד אצלהם הם היו מארחים נהדרים. הילדים היו ממש נחמדים, ואני לא ממש אוהבת ילדים. אחד בגן חובה ואחד בכיתה ב'. מתוקים כל כך! נתתי להם לשחק בגלקסי ולימדתי אותם מה צריך לעשות במשחקים. התחלתי להבין קצת מה ההתלהבות מילדים, זה תמים כזה..


לפני שיצאה שבת חיפשתי אוטובוסים והחלטתי איזה אוטובוס אני לוקחת והם הסיעו אותי לתחנה. הודתי להם על הארחה נפלאה וירדתי. שאלתי את המאבטח איפה הקו שאני צריכה והלכתי אליו. לבשתי חולצה טיפה חשופה עם טייצ , מגפיים וקארדיגן. נדמה היה שתפסתי את תשומת לב כל האנשים.
ראיתי ילד חמוד בסביבות הגיל 14 עם חולצה של  מטאליקה ואמרתי לו אחלה חולצה והוא אמר תודה, ושאל אם הקו מגיע לאן שהוא צריך ואמרתי לו שכן. מאז שדיברנו הוא הסתכל עלי המון והתקרב וזימזם לו שירים של לימפ ביזקיט , דיסטרבד ומטאליקה. איזה חמוד! חח בידיוק היו שני בחורים בני 20 ככה ששמו שיר של מטאליקה והוא לחש אותו כזה.


לא ממש התיחסתי לאף אחד שחיכה לאוטובוס ורציתי כל כך להגיע הביתה, בסופו של דבר הגיע האוטובוס, באיחור של המון זמן. שילמתי לנהג במדויק והוא סמך עלי ולא ספר. (: הנסיעה עברה מהר. התגעגעתי לקו הזה, הייתי נוסעת בו אחרי שהייתי הולכת לאקס שלי.


בידיוק כשירדתי מהאוטובוס ראיתי את האוטובוס השני שאני צריכה עומד בתחנה שלו ורצתי מהר אליו, שמתי את התיק בשורה השניה ואז הוצאתי את הארנק ושילמתי לנהג. זה היה אוטובוס יחסית מתקדם והיה מין צג כזה כמו ברכבת ישראל עם התחנה הבאה והתחנה הנוכחית וכאלה, ממש התלהבתי זה האוטובוס הראשון שראיתי עם הדבר הזה, וגם הפעם הראשונה שנסעתי על הקו הזה. הנהג היה קצת משוגע, והחזקתי חזק כדי לא ליפול. ברבע הדרך קיבלתי טלפון מאבא שלי והוא אמר שהוא כבר שם, חח הוא תמיד מקדים באיזה חמישים דקות זה מדהים, ואמרתי לו שאם הוא כבר שם אז שיחנה קרוב, הוא אמר שהוא לא אוהב להיות שם אבל הוא יעשה את זה בשבילי. הנסיעה הייתה איטית והנהג עצר בכל תחנה! זה היה משגע. כשירדתי הלכתי מהר לכיוון היציאה ואבא שלי חיכה לי בחוץ ואמר שהיה לו קשה להיכנס. אחרי זה ניסינו לצאת מהאיזור הזה ובטעות עלינו על המסלול של האוטובוסים, ואז חזרנו, קיצר הסתבכנו שם והוא אמר שזה פעם אחרונה שהוא נכנס.


כמה שמחתי לראות את הכלב שלי שוב, התגעגעתי אליו כל כך. הייתה לקרובים שלי גם כלבה, אבל היא לא משתווה אליו. הייתי ממש טיפה במחשב והלכתי לישון מוקדם.


כמה התבאסתי להתעורר היום לבית ספר, אבל הייתי חייבת - הייתה לי מתכונת באנגלית. אז קמתי בחוסר ברירה והלכתי לבצפר. הגעתי די מוקדם אז עברתי במרכז שלא אשתעמם סתם בבצפר, ואחרי זה הלכתי לבית ספר. דקה אחרי שנכנסתי בחור מהכיתה שלי שאל אם אני יודעת איפה אנחנו ואמרתי לו לשאול את הבחורה שגם איתנו שבאה מכיוון אחר לבניין, קראתי לה ודיברתי איתה והיא לא התיחסה, רק כשהיינו ממש קרובות היא העיפה בי מבט ואמרה לי איפה אנחנו. אני לא מבינה! לא דיברתי בשקט, אולי זה מוריד מהערך שלה לדבר איתי? :\


עשיתי את המתכונת, היה קל והלך לי ממש מהר. אבל בגלל שלא רציתי שהתלמידים והמורה יפתחו עיניים איך סיימת כל כך מהר וכל מיני כאלה, אז חיכיתי קצת ואז יצאתי. אחרי זה הלכתי לחדר מורים לחפש את המחנכת שלי וראיתי את המורה של הפרוייקט שקראה לי וכעסה. התחילה לנזוף בי שאני לא עונה לה בפייסבוק ושאני ממש מפגרת בהתקדמות ובמהלך השיחה אני חשבתי ש"חברה" שלי הביאה לה את הפרוייקט שלי, והתברר לי שלא. אולי היא כעסה עליי שלא אמרתי לה את התשובות בבגרות ההיא? אבל מה הקטע לעזאזל. זה בכלל לא היה במקום, בכלל לא בסדר. היא הגזימה ואני הייתי בהלם שהיא ביקשה ממני.  אולי היא שכחה. אולי אני שוב מאכילה את עצמי בסרטים. מה אכפת לה? אולי היא זרקה את זה.


אחרי הבאסה מהמורה אפילו שהייתי אופטימית לגבי המתכונת ראיתי את ידיד שלי וישבנו והוא עזר למישהי שיצאה באמצע כי היא לא ידעה ואמר לה את התשובות ואחרי זה קניתי ברד ואיזה שתייה ממותקת לאבא שלי ואחרי זה התקשרתי אליו והוא בידיוק היה בחוץ. נפרדתי מהידיד והלכתי החוצה ואבא שלי בידיוק היה מחוץ לכניסה. היה מישהו מהכיתה שלי ששאל איך היה ואמרתי לו שהיה לי ממש קל ותוך כדי השיחה אבא קטע אותי ורצה שנזוז אז זירזתי תשיחה ויאללה - הביתה!


ועכשיו לפני שעה ככה האקס שלי אמר שהוא לא רוצה אותי כי לא השתניתי. האמת שהרחתי את זה היום והייתה לי הרגשה שזה מה שיהיה בגלל ההתיחסות שלו. האמתי שהייתי אופטימית לגבי הפגישה -שיהיה כיף , אבל בכלל לא אופטימית לגבי החזרה שלנו משלל סיבות.


כל הזמן הזה שאני מחזרת אחריו אני אומרת לעצמי, מה יהיה אם נחזור? אמא שלו שונאת אותי כל כך והיא תחפור לו שייפרד ממני שוב. חחח כן אתם בטח אומרים לעצמכם איך אמא מתערבת לו ככה בחיים האישיים. אבא/אמא שלי בחיים לא אמרו לי להיפרד ממישו או נכנסו לחיים שלי יותר מידי, כנראה שלא בכל המשפחות זה אותו דבר. וכן - אני בכלל לא מתגעגעת להתייחסות שלה, לחיוך המזויף ולשיחות היעני מתעניינות. רואים עליה שהיא חושבת שאני לא מספיק טובה בשבילו. אולי אבא שלי לא מרוויח כמוה זה עושה אותנו משפחה פחות טובה?


הייתה פעם שאני לא אשכח כל החיים וזה היה שבחורה מהשכבה שלו (!) הפכה לחברה של אמא שלו ממש ככה בהתחלת הקשר והיא באה אליהם ודיברתי איתה קצת וכאלה ושמעתי את אמא שלו אומרת בשקט: "לא משהו, נכון? עם פרצוף מאוכזב.." התעלמתי, אבל זה פגע בי כל כך. (אגב מעולם לא סיפרתי לו את זה) בחיים לא התיחסו אלי בכזאת צביעות ודיברו עליי מאחורי הגב, (חוץ מבשנים שנידו אותי בבצפר) חח בסדר התכוונתי לאנשים מבוגרים. שמעתי אותה גם מרכלת עלי עם אמא שלה. גאד, מה חשבתי לעצמי שרציתי לחזור לזוועה הזאת הא?


ואני באמת בהלם שזו ההתיחסות שלה שאני מסתכלת לאחור, כי לא מזמן בקשר האחרון וגם הלפני אחרון האימהות ממש אהבו אותי, וגם האחיות ואפילו הכלבות של שני משפחות שונות לגמרי, זה לא משהו שלא בסדר בי. אני יודעת.


לפני כמה ימים עוד שהיינו בקטע של לחזור הצעתי לו אולי שניפגש בימי שני שיש לו הפסקה מהאוניברסיטה ככה שאני לא אבוא אליו הביתה ואמא שלו לא תסבול את הפרצוף שלי, ואז רבנו. חח רבנו מבלי להיות ביחד. גאד היא כל כך שונאת אותי. אפילו אם יש אהבה אי אפשר לחזור בגלל האישה הזאת.


וכמו שחשבתי, ידעתי שכתיבת הפוסט הזה יעודד אותי והוא אכן עודד. בלי לבכות, בלי לראות סרט קומדיה ישן שראיתי אלפי פעמים, בלי להתעצבן, בלי ללטף את הכלב רק בשביל להירגע - כתיבה מוציאה בי את הרגשות ופשוט לא צריך לעשות שום דבר אחר. ואוו, אני באמת צריכה לעשות את זה יותר.


אם קראתם עד הסוף אני גאה בכם ותודה על כל שניה שאתם פה, ושאתם מגיבים, ושאתם מנויים. זה כיף לראות את זה, אתם עושים לי  טוב.

נכתב על ידי , 8/5/2011 18:37   בקטגוריות אהבה ויחסים, בית ספר, לבד  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האין הנצחית ב-9/5/2011 21:22
 




דפים:  
8,022
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאין הנצחית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האין הנצחית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)