מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

לפני מספר דקות נרשמתי למועדון מבקרי המוצרים של ישראבלוג. קראתי את המידע וזה נשמע ממש מעניין! אני מקווה שישלחו לי משהו ואני אסקר אותו פה.. חח זה יכול להוסיף פלפל לחיים המשעממים שלי, ולבלוג המשעמם.

ממ לאחרונה אני בתקופה כזאת של בדידות, דיכי כזה.. כללי, מהרבה סיבות. בצפר ומשפחה וחברים וכאלה..

אז אני פשוט אוכלת המון, וישנה המון. והמשפחה שלי כבר יורדת עלי שזה מוגזם ושצריך להפסיק. אבל אני לא חושבת שזה מזיק לי. כי כשאני ישנה אני לא מרגישה שרע לי, וכשאני אוכלת אני ממלאת חלל ריק בנפש (יואו זה נשמע ממש עצוב) ואני נהנית מזה. אז מה הבעיה?

לא הגשתי את הפרוייקט בשיווק, אחרי שעבדתי על זה כל השנה.. השבוע הזה היה ממש מעצבן. כשבאתי המורה לא רצתה לעזור לי, וביום רביעי שנתקעתי בפקק ואיחרתי לרופא שלי, ובכך איחרתי גם לפרוייקט המורה לא רצתה לבדוק לי את העבודה (כאילו אני אשמה שהייתה תאונה מזדיינת!!) והעדפתי לא לבוא אתמול. אני לא חושבת שאני הורסת לעצמי. במילא לא ניגשתי למקצוע שבא עם הפרוייקט הזה.

בא לי לברוח רחוק.. גאדמט. אם רק היה אפשר.

שיייגמר הבית ספר הזה כבר!

נשאר לי אזרחות וסיימתי.

בזמן האחרון אני תוהה אם ללכת למסיבת סיום או לא. לאפטר אני כמובן לא אלך. לא מספיק שאני לא סובלת את השכבה הזאת אני גם אראה אותם שיכורים ועוד אשלם על זה? NO WAY.

שאלתי כמה אנשים אם כדאי לי ללכת, וכרגע זה עומד על 70% כן ללכת כי אני לא רוצה להצטער בעוד כמה שנים שלא הלכתי, ואולי הטקס הזה יתן לי הרגשה שסיימתי את הבית ספר, ובלעדיו אני לא באמת ארגיש ככה. אולי זה משהו שצריך לעשות, אפילו שלא ממש רוצים. כמו להוריד פלסטר, צריך לעשות את זה וזהו.

חח פוסט די קצר יחסית לפוסטים אחרים שלי.

פשוט לאחרונה אני לא מוצאת על מה לכתוב כי אין בידיוק על מה..

לסיום, שיר של סינרגיה מהאלבום החדש (שיש לי אותו) ושאני ממש אוהבת.  

כי מי לא אוהב אנליטיקה של גוגל?

אז ככה

רוב הכניסות כמובן מישראל, ארבע כניסות מארצות הברית, שניים מבלגיה, שניים מספרד ושניים מקנדה.

91% מהכניסות הן מבקרים חוזרים ורק 8% מהכניסות מבקרים חדשים. אחוזי המבקרים החוזרים עלו - תודה רבה אנשים! :D

הביקורים החוזרים על עצמם הכי הרבה: כמעט ארבעים אחוז מבקרים אצלי מעל 201 פעמים!! וואו. אני זוכרת שפעם הרוב היה רק פעם אחת

79% מהמבקרים שלי חוזרים באותו יום.. מרשים.

רוב המבקרים שלי משתמשים בכרום, לאחר מכן באקספלורר ופייירפוקס. חחח לא ידעתי שאנשים עדיין משתמשים באקספלורר. זה כל כך איטי! כנראה יש לכם סובלנות, אם יש לכם סולבנות לקרוא את הפוסטים שלי..

98% יש להם ווינדוס, ושאר הכניסות ממכשירים סלולריים.. חח מגניב!

ועכשיו לחלק המעניין ביותר

כניסות דרך חיפושים

עומר אדם, פאי תפוחים, ישרא, ישראבלוג, האין הנצחית ישראבלוג, שליט, מלכת היופי, isreblog, גפן קרולה (בלוגרית בת 18 שהיא צלמת מקצועית. את הבלוג שלה ניתן לראות כאן >), והפסיכופת המתורבת (בלוגר שמבקר סרטים, את בלוגו אפשר לראות כאן > ), ישראבוג, נמרוד גרבר (> ) , בדרך לתהילה עוצרים ישראבלוג (זה בלוג של בחורה צעירה, חח היא באחת הקטגוריות שאני נמצאת בה ואני למעלה, או משהו כזה > ), בטירונות בצריפין צריך להרים את הפוני? (חחח זה מזכיר לי את פוסט האנליטיקה האחרון של חולמנית), היפה והחנון, היפה והחנון 2 פרק אחרון, פיסות מחיי( בלוגה של טל עוז האהובה > ) , גוגל אנליטיקס ישראבלוג, רן סריג סקסי ויש עוד אבל הם פחות פופולריים.

ובזה נגמר הפוסט האנליטי שלי

לקח לי חצי שעה לכתוב אותו עם הפסקות. 

מה נשמע קוראים יפים שלי? התגעגעתם? האמת שגם אני.

בגלל שנטשתי קצת אני חושבת שאני חייבת לכם קצת אז הנה תמונה שלי מלפני שנתיים. (בלי שום עריכה או שינוי חוץ מהגזירה, הלובן זה מהפלאש חחח)

בדרך כלל אני לא שמה תמונות אבל מגיע לכם.

מצטערת שקצת נטשתי, פשוט הייתי אתמול בתל אביב עם הבלוגר שלי ואחרי זה ישנתי אצל בן דוד שלי שגר במרכז, וחזרתי ממש לא מזמן הביתה. בדרך מהתחנת רכבת הביתה עצרתי באמצע וקניתי סושי - היה ממש טעים. אפילו לא סיימתי, זו פעם ראשונה שלא סיימתי סושי!

אוקיי, אז אי שם ב2007, (אפילו לפני שעשיתי את התספורת אימו הזו שהחברים שלי זוכרים אותה טוב) פתחתי את הבלוג. הייתי מאוד טעונה רגשית, זה בידיוק היה לקראת סוף המערכת היחסים הראשונה שלי, שהשפיעה עליי מאוד והחלטתי שאני חייבת להוציא את התסכול בכתיבה ויש משהו מרגש בלשתף אנשים שאת לא מכירה בחיים האישיים. ידעתי שזה יעשה לי טוב לפרוק את המתח הזה.

החלטתי דווקא בישרא כי אני הייתי משוטטת בבלוגים שנים, לא רק של ישרא. אבל מה שאהבתי בישרא זה העיצוב של האתר, שלא יותר מידי צבעוני ודורש להסתכל עליו ועל הפרסומות, כי מה שחשוב זה התוכן של הבלוג לא הפירסומים שמהם מקבלים כסף.

אני כן מהאנשים האלה שמגיבים לאנשים אחרים כי אני אוהבת לתת משוב לבלוגרים ותמיכה. תמיד אהבתי להעניק תשומת לב לאנשים, זה עושה להם טוב וזה עושה לי טוב כשטוב להם.

אני לא "מחפשת" חברים כאן, כי חברים יש לי..אבל תמיד נחמד להכיר אנשים חדשים, כשיוצא.

הבלוג באמת מספק אותי. זה ממש כיף לפרוק, אני באמת שופכת את מה שיש לי על הלב ותמיד כשאני מסיימת פוסט ולוחצת על "שמור" אני מרגישה כאילו ירדה לי מועקה מהלב.

מה אתם חושבים על זה? מזדהים ? (:

עריכה:

פאק, לא שמתי לב.

12 מנויים לבלוג.. פעם האחרונה שבדקתי היו 9.. איזה כיף, מחמם את הלב. תודה לכל המנויים..