מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

זהו. הפעם אני באמת מתייחסת לזה ברצינות.

השבוע הזה אני אקום מוקדם כל יום, אהיה קשובה לפלאפונים ולאימיילים, ומקווה בימים הבאים למצוא עבודה!

אתמול קיבלתי במייל מאולג'ובס משרה ממש אטרקטיבית.. ללא מרכז הערכה, וללא התחייבות! רק ראיון! אני חושבת שאני טובה בראיונות. מקווה שאוכל לתפוס את המשרה הזו. יש לי את הטלפון של הבחורה מחברת כוח אדם שהציעה את המשרה הזו. מחר בבוקר אני אתקשר אליה ^^

בידיוק עוד ארבעה חודשים מהיום, יש לי 19. לא להאמין. איך הזמן עבר כל כך מהר? איך אני שומרת על 500 ש"ח בלי לבזבז אותם? זה עוד יותר מפליא. אני בדרך כלל מאוד מתקשה לחסוך כסף, כי תמיד יש הוצאות לא צפויות כמו ימי הולדת וכל מיני כאלה. זה לא שלא בזבזתי מהכסף של היומולדת. אבל השארתי די הרבה. נדיר!

אגב, למישהו יש רעיון מה לקנות לאבא שלי ליום הולדת? הוא יהיה בן 52 בעוד ארבעה חודשים. יש למישהו רעיון מקורי?

מחר יום מיוחד, משתי סיבות שונות. אותם אכתוב בבלוג מחר.

לסיום, תמונה מהיום הולדת שלי שאני ממש אוהבת.

הפוסטים שלי נהיים קצרים מרגע לרגע.

עריכה:

מישהו שם לב לעיצוב החדש? (:

מה אתם חושבים?

חח נראה לי יפה לי כתום, אופטימי שכזה. למרות שקצת קשה להתרגל..

יאי! סוף סוף מצאתי על מה לכתוב.

מאז סיום הלימודים, האמת שפשוט לא עשיתי כלום. אני כל הזמן בבית מתבטלת. אוכלת, רואה סרטים וישנה. אפילו התמכרתי למשחק בפייסבוק שנקרא Friends For Sale והכרתי שם המון אנשים, בנוסף פתחתי עוד שני פייסבוקים בשביל להתקדם במשחק וכמעט קניתי סימס. לא טוב!

אז כשהרגשתי שאני באמת מבזבזת את הזמן ושחבל, חיפשתי באינטרנט ספר שרציתי לקנות. יום אחר כך קניתי. זה נקרא "הסלנג של החיים" שכתב רוביק רוזנטל (איש מאוד חכם אגב). זה לא בידיוק ספר עם עלילה, יותר ספר עיון. יש פרקים של קבוצות של אנשים, פרק גדול על הצבא, על הגששים (שבאמת תרמו לסלנג),  פרק מיוחד על ארץ נהדרת וחידושי לשון של אפרים קישון. בקייצור- מה זה מעניין! נחמד להסתכל לפעמים ולהרחיב את הידע. לך תדע מתי תיפגש במילים האלו מתישהו.. למדתי המון מילים חדשות ואני ממליצה לאנשים לקנות. אגב יש אפילו פרק מיוחד לגולשים!

טוב נחזור לנושא שלנו.. התחברתי לבחור ישראלי מהמשחק בפייסבוק. הוא בן 22 מירושלים. רוסי כזה.. טיפוס די מיוחד. בנוסף לכך שהוא עוזר לי במשחק הוא מגן עלי מאנשים שרוצים לעבוד עלי.. אבל בימים האחרונים המשחק מתחיל די לעצבן אותי בפייסבוק האמיתי שלי כי כל הזמן שולחים לי הודעות, אז התמקדתי בפייסבוקים המזויפים.

אחת השיחות שלנו הגיעה לזה שאני מתלוננת שאני מחפשת עבודה (לפני חודש או יותר הסתובבתי כאן באיזור ונכנסתי לכל חנות, בקושי לקחו ממני פרטים וזה דיי הרס לי את החשק). הוא אמר לי לכתוב קורות חיים באינטרנט, כי אפילו אם אין לי ניסיון מקצועי כלשהו, יש לי מה לכתוב על האופי והידע שלי. בנוסף לכך הוא אמר לי לשלוח את הקורות חיים לחברות כוח אדם, והם יפנו אליי ויחפשו עבודה בשבילי. אז באותם רגעים שהוא אמר זאת, עשיתי את זה.

יום אחר כך (אתמול) התחילו להתקשר אליי מחברות כוח אדם למינהם. הייתה חברה אחת שהתעסקה רק עם חיילים משוחררים, אז היא לא יכלה לעזור לי. והייתה עוד חברה שקבעה לי יום מיונים במרכז הערכה בסלקום היום, ובנטוויז'ן יום חמישי. נורא התרגשתי שזה מיום ליום והייתי קצת פסימית לגבי העבודה כי חשבתי שיהיו איתי מתמודדים טובים יותר. כשדיברתי עם הבחור ההוא הוא אמר לי לא לפחד מאף אחד שיהיה שם, להראות ביטחון ושאני טובה יותר מכולם. הטמיע בי קצת ביטחון זה היה נחמד.. יש לו קצת אופי של אח גדול.. חח למרות שאם הוא היה גר קרוב אני חושבת שהייתי יוצאת איתו.

אתמול באחד מהפייק שלי הוספתי כל מיני אנשים עם תמונות שחור לבן (כמו שלי יש) כמובן שזו לא תמונה שלי, בשביל להצליח במשחק צריך תמונה ממש מושכת כדי שאנשים שלא מכירים אותך ירצו לעזור. פתאום בין סרט לסרט שלחו לי הודעה בצ'אט. קוראים לו סבאסטיאן והוא מארגנטינה, בן 29. דיברנו בספרדית, שאני כמובן יודעת אבל שכחתי עם הזמן ונעזרתי קצת בגוגל טרנזלייט כדי לדבר איתו. אתם לא מבינים איזה חתיך הוא.. עיניים אפור-ירוק עוד לא קלטתי, גבוה, שרירי, מראה מחוספס כזה. אתמול בלילה התעכבתי במחשב בשביל לדבר איתו. זה מעניין להכיר אנשים שלא מהארץ, נורא מסקרן! בשלב כל שהוא הייתי מתה מעייפות והוא לא ענה לי אז התנתקתי באמצע.

אחרי משהו כמו חמש שעות קמתי (יש לציין שבקושי) והתארגנתי למרכז הערכה. לא התאפרתי יותר מידי כדי שלא יציק לי בהמשך היום ( זה כולה כמה שעות והביתה ) ולא עשיתי משהו מיוחד בשיער שלי. לקחתי את הקורות חיים המודפסים ואת התעודת זהות ומהר מאוד יצאתי לאוטובוס.אחרי שהגעתי למרכזית רצתי אל האוטובוס השני שלי, שהיה אמור להגיע ממש באותם רגעים אבל איחר (כל כך מתסכל להיות תלוי בתחבורה ציבורית..) לא כל כך ידעתי איפה לרדת אז ביקשתי מהנהג שיודיע לי איפה לרדת וישבתי קרוב אליו. כשירדתי ירדה איתי עוד מישהי וראיתי שהוא מוציאה תג עם שם של סלקום, שאלתי אותה אם היא עובדת שם והיא אמרה שכן, אמרתי לה שיש לי מרכז הערכה היום ואני מאחרת בגלל התחבורה הציבורית, היא אמרה שזה לא טוב. היא הראתה לי איפה המעליות ועלתה איתי בנוסף לזה הראתה לי איפה המרכז הערכה ולא היה אף אחד. פתאום נזכרתי שצריך לעלות קומה למעלה והודתי לה על העזרה. כשהגעתי המאבטח אמר שהוא ראה אותי במצלמה ולא הבין למה לא עליתי קומה. הוא לקח לי את התעודת זהות, והביא לי תג של סלקום של המרכז הערכה, ודף למלא. הוא הראה לי איפה החדר והתיישבתי מהר והתחלתי למלא. שאלתי את האנשים שהיו איתי אם איחרתי והם אמרו שלא. ממש דקה אחר כך נכנסה המדריכה ואמרה שעוברים חדר. עברנו לאיפה שהבחורה ההיא הראתה לי . אחרי שחלק סיימו עם השאלונים הם הגישו אותם למדריכה, וכמה דקות אחר כך התחלנו. בהתחלה זה היה סיבוב הכרות, כל אחד מציג את עצמו ומה הוא עשה ומה הוא רוצה מהחברה וכאלה, כמו שיעורי חברה בבצפר. לאחר מכן כל אחד הכין מדבקה עם השם שלו ושם על החולצה, ורשמנו בדף את המייל שלנו. אחרי זה היה דינמקה קבוצתית, הביאו לנו כל מיני שמות של אנשים ועל איך הם ממלאים את תפקידם בחברה, וביקשו מאיתנו לדרג כאשר הראשון הוא הכי טוב והחמישי ההפך. אמרנו את מה שחשבנו, ואחר כך התבקשנו לסכם על רשימה אחת. זה היה די קשה, הייתה שם בחורה ממש נוקשה שחשבה ההפך ממני וניסיתי לשכנע אותה שזה לא מתאים ולא הצלחתי. בסופו של דבר לא הגענו לרשימה מוסכמת ודיברנו על זה. לאחר מכן היתה הפסקה ואז משחק סימולציות של נציג-לקוח, אני חושבת שהלך לי שם טוב למרות שהתמודדת השניה ממש הקשתה עליי ואז עשיתי לה תחיים קשים בתור לקוחה כשהתחלפנו.

לאחר מכן נתנו לנו עוד הפסקה קצרה, ואמרנו לנו שבסופה יהיו למדריכה שאלות לחלק מהמשתתפים, וחלק ישוחררו הביתה ויקבלו את התעודות זהות. בהפסקה הספקתי להסתבך עם המכונת אבקה הזאת, ולשרוף את הלשון. אחרי זה המדריכה באה ושיחררה אותי ועוד שני בחורים, חשבתי שאולי אלה ששוחררו כן קיבלו את התפקיד כי כבר הבינו מי הם ואם הם מתאימים, ואת אלה שהשאירו לא קלטו כל כך מי הם ושאלו עוד שאלות.. לא יודעת.

כשיצאתי מהקניון הזה, בדקתי אם היו לי שיחות, היו לי איזה 4 שיחות שלא נענו והודעה קולית באחד מהטלפונים. ההודעה הייתה עוד חברת כוח אדם אבל היא אמרה את המספר מהר וגם לא היה לי כוח להתעמת עם עוד חברה, אז לא חזרתי אליה. חזרתי למספרים האחרים שהתקשרו. אחד מהם היה חברת HOT. ביררתי אם אפשר לחתום בהוט לחצי שנה וזה לא היה אפשרי, אז אמרתי שאני לא יודעת אם זה מתאים לי ולא חזרתי אל הבחור. חזרתי לעוד מספר שהייתה עוד חברת כוח אדם, שניסתה לשכנע אותי לבטל בנטוויז'ן ולהבחן אצל יס. אני עד עכשיו מתלבטת..

מה אתם חושבים קוראים יקרים שלי? (:

אני חושבת שבנטוויז'ן יש אנשים קצת מבוגרים עם ידע רחב במחשבים, למרות שלא צריך יותר מידי בשביל מוקד טלפוני. וזה נושאים של תמיכה טכנית (לסגור ולפתוח מודם, מיילים וכאלה) ולא צריך להכנס יותר מידי לפרטים עם אנשים.

העבודה עם יס נשמעת אולי קצת יותר נחמדה, ואמרו לי שאם הזמן השכר עולה, ויש הסעות ותנאים טובים. אבל העבודה היא לחפור על כל מיני חבילות סרטים וסדרות וכל זה..

אני אשמח אם כל קורא ישאיר בתגובה שלו איפה הוא יותר חושב שעדיף בכללי, ועדיף לי ספיציפית. זה יעזור לי להחליט. אני ממש אשמח..

אבל זה בהתחשבות שאולי לא עברתי בסלקום, אולי עברתי? אמרו שאדע תוך 48 שעות וזה מה זה מציק לי, אני כל הזמן עם הטלפונים והמיילים מחכה למשהו.

לסיום, אשים תמונה של אדם לוין שדומה מאוד לסבאסיטאן.

סולן מארון פייב, למי שלא מכיר.

עד לפעם הבאה..

מקווה שתהיה בקרוב..

אמא שלי התקשרה אליי לא מזמן לשאול אם אני באה לדוד שלי ואני כזה.. מה? ואז היא אמרה שיש יום הולדת לבן דוד שלי, ודוד שלי לא הזמין אותי. חח הוא עושה את זה כל שנה על האש אצלו ומזמין את כל המשפחה אבל הפעם הוא לא הזמין אותי, אולי בגלל שהוא יודע שאני צימחונית? לא יודעת.. בכל מקרה לא צריך לא הייתי הולכת.

יום אחרי ההופעה קיבלתי באינבוקס הודעה מאיזה בחור שרוצה שאני אייחצן את השקת EP של הלהקה שלו, חשבתי על זה קצת והבאתי לו את המספר טלפון והוא התקשר יום לאחר מכן, אמרתי לו שאני עוד חושבת על זה ושעתיים אחרכך סימסתי לו שאני הולכת על זה . אז הוא אמר לי להתחיל להתכונן לזה והוא ידבר איתי בקשר לפליירים וכרטיסים. והנה - אני מייחצנת אירוע פעם ראשונה בחיי! איזה מגניב :D

קוראים להם "קומה שבע" זה אינדי-רוק כזה שמגיע מפתח תקווה (כולם משם אני חושבת), הוא הבאסיסט בלהקה. מחממים אותם להקה שנקראת "להקת סוכרזית" שזה גם סוג של רוק כזה, שהם מחיפה. חח איזה מגניב, אני אופיע בפלייר והכל. אני מקווה שאני אצליח למכור כמה כרטיסים. חשבתי לעצמי שזו גם הזדמנות להכיר את העיר שלי (אם יהיו אנשים מכאן שיראו את הפלייר ויתקשרו ואני אסע למכור להם איפשהו פה) וגם להכיר אנשים מהאיזור.

חחח סיפרתי לאקס שלי אתמול והוא החזיר לי סמס "מגניב יהיה לך חבר מבוגר" ואני כזה מה הקשר.. XD גאד כמה ילדותיות בגבר בן עשרים?. חח אני בכלל לא חושבת על הבסיסט ההוא בצורה כזאת! זה שהוא פנוי זה נוח כי אפשר להיות נחמדים מידי מבלי לחצות גבולות (זתומרת שאין גבולות) וגם לי אין, אבל אין לי שום כוונה כלשהי שיצא מהיחצנות הזו משהו, סתם להכיר אנשים חדשים מה רע בזה? לצאת מהשיגרה.. זה יהיה מגניב. לא יכולה לחכות ! (:

ממ עצמאות? אתמול לא באמת יצאתי לאנשהו. קראתי את הפוסט של פגום על "להקיא בפריים טיים > " בו היילי מקיאה. זהו פרק מספר 8 במחוברות 2. פגום עשתה לי חשק וכל היום ראיתי מחוברות. באמצע אחד הפרקים נסעתי עם אבא שלי לקיבוץ פה קרוב לרוץ קצת עם הכלב שלי. הוא השמין והוא לא עושה שום פעילות והחלטנו קצת להריץ אותו ובדרך בידיוק יצאו אנשים מהטקס שהיה בעיר, אז במקום שהנסיעה תיקח לנו 10 דקות היא לקחה 35. לא נורא. כשהגענו חיפשנו איזור טוב להסתובב בו ומצאנו מקום נחמד אך מסלול די קצר ורצתי עם הכלב שלי. תוך כדי הריצה מגיע בחור בסביבות ה30 עם ג'יפ מגניב כזה צפר ושאל אותי אם אני יודעת איפה יש מגורים תילאנדים אמרתי לו איפה, והוא אמר שהוא כבר היה שם ורצה לדעת אם יש עוד ואמרתי לו שאני לא יודעת ושהוא יכול לשאול את אבא שלי בהמשך הדרך והוא אמר שהוא יעשה את זה אבל הוא הסתובב וכשעבר ליידי אמר לי תודה. חח הוא גם אמר שמרחוק נראיתי ילדה, זה אומר שהוא לא חושב שאני נראית מקרוב ילדה - יאי ! חח

איזה כיף היה לראות את הכלב שלי מאושר, הוא כל כך אוהב להיות משוחרר, חבל שאנחנו גרים בעיר ובקומות. הוא היה ממש שמח וכל הזמן בו הוא רץ הוא עקף אותי ומידי פעם הסתכל אחורה לראות אם אני מאחוריו, הוא דאג לי, חאמודד! החלטנו שאנחנו חייבים להריץ אותו ככה איזה פעמיים בשבוע, ואני גם אירשם לבריכה כאן בעיר, כשנהיה עם האוטו שלנו ולא עם החלופי.

כשחזרנו חזרתי לראות מחוברות 2 עד שלא מצאתי פרקים, נתקעתי בפרק 21, אני לא מוצאת אותו בשום מקום.

את חגיגות העצמאות שמעתי מהחדר שלי כי הפארק בו עשו בעיר שלי את החגיגות קרוב לבית שלי. לפני הזיקוקים אני ואבא שלי אירגנו וניקינו את הלמטה של המיטה שלו, כי בדרך כלל כשהכלב שלי מפחד הוא נכנס מתחת למיטה, הוא מרגיש מוגן שם. ובגלל שהמיטה המתקפלת אצלי תופסת את המקום, עשינו לו מקום במיטה של אבא שלי. כשהתחילו הזיקוקים הוא רץ לחדר שלי וניסה להיכנס מתחת למיטה שלי ולא הצליח, סוג של נתקע בזה ואז התחיל לבכות והתיישב. קמתי והראתי/אמרתי לו שהוא יכול להיות מתחת למיטה שם, והוא הלך. חח איזה חמוד הראש שלו בצבץ מהחדר בחושך, פנים מפוחדות. מידי פעם באתי להרגיע אותו, פשוט כלב מקסים. הוא נשאר שם עד שאבא שלי הלך לישון ואז הוא הלך למיטה שלו. חח אין על הכלב הזה בעולם!

גם היום וגם אתמול מרגישים לי כמו יום שבת, מוזר קצת אבל כיפי. חח אין לי מושג מה הולך עם הבצפר שלי, הבנתי שיש תיגבורים באזרחות פה ושם ואני אתקשר לידיד שלי היום לשאול מתי צריך לבוא. בעיקרון זה לא אינטנסיבי יותר,  ואני מאושרת!

בקרוב אני הולכת למשרד התעסוקה כאן באיזור ואני אחפש עבודה. כסף כסף כסף! הגיע הזמן לעבוד במשהו רציני ולא בייביסטיר בשקל וחצי. וויש מי לאק!