מבט ביקורתי אל העולם. קפצו לי (:

זהו, אין יותר פייסבוק.

מרגיש לי חופשי יותר, טוב יותר.

אני לא יודעת אם אתה קורא פה, אני מניחה שלא. יותר טוב. תתעסק בחיים ה"עמוסים" שלך.

החלפתי תפקיד, עכשיו אני סמלת מבצעים ולא תצפיתנית מגעילה. מקווה שיהיה לי יותר טוב..

החלפתי גם בסיס, אני סוף סוף בבסיס שרציתי להיות בו. גם קרוב לבית גם יציאות טובות וגם אנשים (חלקם) טובים.

אני בהסמכות לתפקיד ואני מקפיאה אותם לטובת נופש מבצעי שאהיה בו בשבוע הבא. פעם ראשונה שאהיה בנופש מבצעי EVER. הרבה בריכה והופעות ומסיבות ^.^ 

הזדמנות קצת לנוח ולהיפטר מכל המחשבות שמטרידות אותי כולל המבחנים שאצטרך ללמוד אליהם כדי להיות מוסמכת בתפקיד.

וגם הזדמנות להכיר אנשים. אני לא סגורה אם זה אנשים שמהבסיס שלי או לא. כנראה שיבואו מהבסיס שלי אבל לא רק, גם חירניקים. ובטח גם אנשים מהמש"א שאני לא כל כך אשמח לראות, אבל לא אתן להם להרוס לי את החופשה!

יש לי בגד ים ממש יפה וחדש שאשמח להשוויץ איתו את הגוף שלי, למרות שדי התרחבתי ונוספו קצת שומנים בזמן האחרון..אני מניחה שאני עדיין נחשבת רזה אז בסדר. חח

בזמן האחרון מטרידה אותי המחשבה שיש לי הפרעת אישיות כלשהי, וזה די הגיוני בהתחשב לאיך שאני מרגישה בזמן האחרון. 

בפגישה הבאה שלי עם הפסיכולוגית אברר את הנושא ואולי אפגש עם פסיכיאטר שיאבחן אותי. מי יודע אולי אפילו זה יכול להוציא אותי מהצבא :O

אני  כל הזמן חושבת על השחרור שלי, והוא כלכך רחוק. פאקינג שנה וחצי. כלכך הרבה דברים יכולים לקרות בשנה וחצי.

אני מתכננת לעשות מועדפת חצי שנה ואז לעבוד בחברה של הבן של הבוס לשעבר של אבא שלי. יש לו חברה ענקית שאחראית על מלא דברים וזה פרוס בכל העולם. ולפי מה שהבנתי יש לו גם עגלות, שזה אחלה. אולי אפילו אוכל להתקדם ולבנות מזה קריירה.

אני בכלל רוצה לגור בחו"ל כל חיי, לא רק משהו כמו שנתיים-חמש לעבודה ואז לבוא לארץ. אני יודעת שלגור בארץ לא מתאים לי וכל המנטליות הישראלית הזאת.. אני ממש לא אוהבת אותה. אני מתחברת לנימוסים של האירופאים, לנועם, לעדינות.

אבל לכו תדעו, אם יהיה לי חבר והוא יהיה רציני והכל, מתישהו במהלך השירות הצבאי ולקראת סופו, זה יכול להרוס לי קצת את השאיפות האלה ואולי אפילו לבטל אותם.

מקווה להכיר מישהו בנופש. לווא דווקא בנזוג עתידי, אולי סתם איזה ידיד שיכול להעביר לי את הזמן בבסיס כשאין לי מה לעשות, זה יכול להיות מגניב..

מקווה שיהיה כיף בנופש! שאהנה. לצאת קצת משגרה. זה יכול להיות טוב.

פאק סוף סוף משהו שנראה כמו הפוסטים שלי פעם. טוב לא בדיוק אבל מתקרב לזה.

בטוח יש לכם מה להגיב על המלא נושאים שציינתי כאן.

מקווה שאני לא מאכזבת את המנויים שלי (18 במספר) שאני לא שולחת להם עדכונים. אז על זה שלחתי..

לילה טוב ^_^

טוב, ראיתי שהפכת להיות כבר 19 מנויים ואני באמת רוצה לא לאכזב אתכם. פשוט לא היה לי חשק לכתוב והמוח היה עמוס רצח ולא היה לי זמן לכלום.

התחלתי את הקורס, אני כבר חודש שם. פאקינג 12-2 שהורסים אותי, פשוט הורסים. ממוטטים אותי נפשית.

אפילו כתבתי שיר, כן שיר. יותר נכון חמשיר, הוא יהיה בסוף הפוסט, ואם אין לכם סבלנות אז תלכו למטה תקראו אותו ואז תחזרו לקרוא פה . חחח

הימים הראשונים היו נטו טרטורים, פה עשרים שניות שם עשרים שניות. פאקינג 6 מפקדות שאחרי זה צוחקות עלינו אחושילינג.

היינו מחלקה ממש גרועה, אבל בתור קורס אין מה להשוות. אני באמת מרגישה שהשתפרנו.

למדנו כבר 3 נושאים בקורס, נבחנו ונכשלתי בשניים מהם, עשיתי מועד ב' השבוע בשבוע עבודות ושמירות שלי.

על הקורס אין הרבה מה לספר, פה ושם מקפיצים אותנו , עושים לנו פעילויות עם מים וכאלה. אנחנו עדיין לא מגובשות, בשיט לא מגובשות. כל הזמן יש ריבים.

השבוע הזה בכלל הייתי אמורה לשמור. פתאום ביום שבת אחרי שעשיתי א' אקטואליה עם עוד מישהי, מקריאים אותי ברשימת עובדי הרס"ר והייתי בהלם. מתברר שלמי שיש פטור 10% מהגוף לא שומר, אבל שמרתי עד אז,  פתאום הפטור הזה תקף.

את העובדות רס"ר הרסר חילק לשתיים: קבוצה שתהיה כל הזמן בשקם וקבוצה שתסייר בכל הבסיס. אני בהתחלה הייתי בשקם, והבנות של הסיורים שזה נקרא בעצם פטרולים, אמרו שאנחנו לא עשינו כלום. העבודה שם זה לנקות תשולחנות, לטאטא, לקרצף תשירותים שנמצאים קרוב, לטאטא עלים (!) וכ'ו. בימים שאחרכך הבנות התעצבנו מהחלוקת עבודה והתחלפנו, ואחרי זה חזרנו, וכל הזמן היו ריבים מי תלך לפטרול ומלא היו הולכות להפניות או רופא או גימלים או פע"ב וכל אחת התלוננה על הכאבים שלה (קבוצה של פטוריסטיות מה יש לעשות) חוץ ממני. אני לא התלוננתי ולמרות שכאב לי עשיתי מה שאני יכולה ומעבר, לא נראלי שהם העריכו את זה בכלל. כל אחת שם חשבה על התחת שלה.

יום חמישי היה יום ממש גרוע מבחינתי. קודם כל שתיים מהעובדות רסר איתי בחדר ויצא ככה שהיה כבר 6 ועשרים ולא הערתי אותן כי הייתי בשירותים והן אחרי זה כעסו עלי שהן היו צריכות להתארגן מהר. אבל השיא, השיא היה בערב. המפתח של המחסן של הרסר היה אצלי בכיס, וכנראה שהבנות ממש חיפשו אותו ולא שמעתי את זה (בטח כי ישבתי עם ידיד שלי שהכרתי מהבהד), ובכלל שכחתי שהוא אצלי. אחרי שנגמר היום עבודה תמיד הולכים לקו הקשב אז אחרי זה הלכתי להיבחן. תוך כדי המבחן המפקדות נכנסו אמרו לכל הבנות שעשו מבחן חוזר לצאת כמו שהן, נלחצנו כולנו. כשיצאנו מהבניין ראיתי את כל הקורס שלי והבנתי שזה בטח סיכום שבוע והמפקדות יצעקו עלינו על משהו. אכן צעקו.. על זה שעל כל דבר הבנות רוצות לדעת מתי יוצאים, וגם היה אמור להיות לנו יום הורים (שכאילו מסבירים להורים על התפקיד) אבל זה התבטל בגלל המזגאוויר החרא. בקיצור עוד סיכום שבועי קצר, ואחרי זה המפק"צ אמרה שהבנות של הרסר יפתחו שלשות בצד אז הלכנו, ואז המפקצ אמרה שהרסר התקשר להתלונן על זה שהכלים בחוץ והבנות אמרו שהן לא מצאו את המפתח ואז נזכרתי ואמרתי לעצמי: יואו המפתח אצלי והוצאתי אותו ואז המפקצ אמרה : מה נאבד? ואז הבנות אמרו שלא משנה ואחרי זה הסתכלו עלי בעצבים. הבאתי להן את המפתח והן רצו בגשם להכניס את הדברים. אני חזרתי למבחן. היה קצת קשה אבל סיימתי את זה. אחרי זה הלכתי למגורים ודיברתי עם חבר שלי בטלפון. הגעתי לחדר וראיתי את הבנות במבט של רוצות לצאת עלי אז אמרתי לחבר שלי שאני אתקשר אליו אחרכך ואז הבנות, מה זה יצאו עלי .. צעקו עלי שאיפה הראש שלי ושכולן חיפשו ושאני ישבתי עם הידיד שלי וזה כל מה שאני עושה ושזה חוסר אחריות ומה אני חושבת שאני עושה וכל זה.. משהו כמו חצי שעה. אחרי שהן הלכו יש עוד שתי בנות איתי בחדר שגם בעבודות רסר שהמשיכו לצאת עלי עם זה. אז הרגשתי שאני לא יכולה יותר ויצאתי החוצה. דיברתי עם ידיד שלי כבר על סף בכי אמרתי לו שיפגש איתי. קבענו איפשהו בבסיס ואחרי זה הלכתי לשם. כל הדרך פשוט לא הפסקתי לבכות. עם יבבות והכל, בחיים לא הייתי ככה. לא זיהיתי את עצמי בכלל. אחרי זה נפגשנו ודיברתי איתו על זה ובכיתי והוא הרגיע אותי והשיחה אפילו נגמרה בסבבה. הוא ליווה אותי למגורים ופגשנו את חברים שלו בדרך הם ממש הצחיקו אותי זה היה מגניב. אבל באסה, כי ביום ראשון הוא עוזב.  מחלקים את הקורס שלו לשניים חלק נשארים וחלק עוברים, והוא מהאלה שעוברים. ככה שזו הייתה הפעם האחרונה שאני בעצם פוגשת אותו בבסיס. האמתי שבכלל הכרנו ממש באותו השבוע ואני לא מכירה אותו הכי טוב שיש, אבל זה עדיין מבאס.

בבוקר של שישי חששתי שהבנות יעלו את הנושא ואני שוב אתפרק מבכי, אבל לא היה שומדבר שקרוב לזה. סתם קרענו תתחת. נתנו לנו לעבוד גם ביום שישי, לאיזה ארבע שעות. הרסר ממש עיצבן אותי וגם איחר לנו כשהיינו צריכות ללכת, והיינו צריכות להיות בקו הקשב על א' ולא היה לנו זמן להחליף. הבנות התייצבו בקו הקשב וחיכו לנו. המפקדות נזפו בנו קצת ואז הלכנו לעשות תדרוך יציאה ליד הש"ג. המפקדות ראו שזו שעושה לנו את התדריך מתעכבת אז היא נתנה לכל הבנות של העובדות רסר איזה 15 דקות (בלבד) לעלות על א' מדוגם עם גז מדמיע והכל ורצנו למגורים. חשבתי ששמתי את הגז שלי בקיטבג שאני משאירה בסוף סתם הפכתי אותו, זה היה בתיק. ביקשנו הארכה והגענו ממש על השניה. עשו לנו תדריך רגיל ואחרי זה שיחררו אותנו. רצנו אל המגורים לעוף משם כבר ואני סידרתי את הדברים שהפכתי. משומה הופתעתי לראות רק זוג מכנסיים אחד על המיטה בעוד שאני יודעת שהשארתי שניים. חיפשתי אותו קצת ואז הלכתי הביתה. הייתי האחרונה שיצאה מהש"ג כי התעכבתי עם התיק. חבר שלי בא לקחת אותי ונסענו לאכול באיזו מאפיה ואחרי זה הוא לקח אותי הביתה.

היום הזה הוא מוזר רצח. מהרבה סיבות אבל אין לי חשק לפרט ולחשוב על זה ולנסות לנסח את זה. אני צריכה לישון על זה קצת.

לסיום השיר שכתבתי. זה היה בנסיעה ברכבת לקריה. עשו לנו סיורים בבסיסים שאנחנו הולכות לשרת ונסענו בתחבורה ציבורית כי פאקינג אין תקציב. אניוואי הנה זה:

דחוסה בתוך קרון מלא באזרחים

כולם עסוקים בעצמם, נראים תשושים

בחוץ יש שמש אבל לי לא אכפת

רוצה רק לחזור לבסיס, לצאת שבת.

אין לי כוח לנקות וללמוד

רוצה לצאת מהמסגרת הצבאית, ללכת לעבוד

הנסיעה המתישה לי עושה רק רע

בתוך הדיכאון מנסה למצוא שלווה.

שבת שלום אנשים. מצו את עצמכם.

היי, חח לא עידכנתי תקופה! וואו. עוד מאז שחיפשתי עבודה בחברות גדולות, נחשו מה..זה לא הלך כל כך.

החלטתי להקדים את הגיוס, והשתגעתי מהפרימיטיביות של הארגון המטומטם הזה שנקרא צבא. שלחנו פקס, ואז אני מתקשרת באותו יום הם אומרים שמהדואר הם לא מקבלים פקס. התבאסנו, שלחנו בדואר ואז התקשרתי באותו יום ושאלתי מתי זה יגיע הם היו ממש לא נחמדים אליי, ואמרו לי שלוקח המון זמן מהדואר. 

פתאום איזה יום יש לי 6 שיחות שלא נענו מאמא שלי וממספר חסום, התקשרתי לאמא שלי לשאול מה היא רצתה והיא אמרה שהתקשרו אליה בצהריים העירו אותה משינה, שיחה מהצבא (!!) התקשרו לבית ועוד של אמא שלי, ואמרו שאין להם תטלפון שלי ואמא שלי הביאה להם ובגלל זה היו שאר השיחות.. אחרי כמה ימים הייתי מתעוררת עם כמה שיחות שלא נענו. הם תמיד היו מתקשרים בבקרים ואני ישנה בשעות האלה. יום אחד התקשרו לבית והעירו אותי ואת אבא שלי בפאקינג 9 בבוקר , התקשרו לטלפון של הבית שכחנו לשים על שקט.. שאלה אותי כמה שאלות הזונה ממיט"ב בקושי דיברתי כי הייתי ממש עייפה, לפחות היא אמרה שהיא מצטערת על השעה.. ישר אחרי זה הלכתי לישון

לא מזמן קיבלתי את התאריך גיוס החדש  שלי. דצמבר! זה חודש אחרי היום הולדת שלי. אני אהיה בת 19.1 כשאתגייס..איזה הזוי.

יצא לי להרשם לאיביי ופייפאל ולעשות כרטיס אשראי ולקנות כמה דברים, יש עדיין משו אחד שלא הגיע ועוד שניים שבדרך. זה כיף לקנות באינטרנט! :D חח בהתחלה קצת חששתי מהמוכרים וזה, אבל קניתי כמעט תמיד מבסט סלר.

מידי פעם צצים אימיילים מאיביי שאומרים לי למכור גם..וגם התחשק לי אז חיפשתי כל מיני דברים למכור. חשבתי על כל מיני עגילים ושרשראות מפימו דברים שמכינים בארץ, לקנות ממישהי שמכינה ולמכור באיביי, אבל עד עכשיו לא התקדם עם זה שומדבר, וכנראה שגם לא יתקדם. יאי..

זה כל כך קשה למצוא עבודה. גאד. וחברות גדולות לא רוצות להעסיק אותי ובצדק, לא משתלם להם.

נפתח קניון חדש בעיר שלי והלכתי ליריד תעסוקה לאותו קניון, שהמעסיקים שמעו שאני לפני צבא ובלי ניסיון ישר אמרו לי לא. חח ואל תגידו לי לשקר, אני לא רוצה להמציא שטויות ואז המעסיקים יראו שאני חסרת ניסיון. אני מעדיפה להגיד את האמת.

ראיתי בוול של הקניון שפרסמו עבודה לצעירים 18+ בגלידריה, שלחתי קורות חיים אבל בלי להגיד לאן אני מבקשת להתקבל, בטח לא יצא מזה כלום.

אתמול יצא לי להגיש בקשות לכמה בתי מלון באילת ובאיזור שלי לעבודה, והתקשרו אליי היום פעמיים בשעות שישנתי. הפעם אני לא אשים על שקט. מקווה שהם יתקשרו גם מחר..

בתחום הרומנטי שום דבר לא חדש חחח יצא לי להכיר כמה גברים חדשים אבל לא נראה לי שיצא מזה משהו. יש איזה בר כזה בפייסבוק שנקרא שייקר, יוצא לי להיות שם פעם ביום ולפעמים אני מוסיפה משם בחורים, אבל לא משהו שבאמת מעניין.

חם באוגוסט הא? לא זזה מהמזגן בחדר.