כן כן קראתם נכון קוראיי הנכבדים, זרקו את שאן שוב.
זו כבר פעם שניה שנפרדים ממני בצורה כל כך מכוערת.
חח הוא פשוט מחק אותי בפייסבוק וחיכה שאני אראה את זה, איזה חרא אה? חיים חרא, כן כן אני שוב פסימית, לא פלא שכתוב למטה מתוסבכים.
ועבר עליי הלילה הגרוע בחיי.. אחרי עריכה החלטתי להוריד את זה.
שלוש שעות אחרי זה אבא שלי ניסה להעיר אותי והתחננתי בפניו שנשאר היום בבית, בקושי ישנתי ויש לי יום קשה בבית ספר, והוא הכריח אותי ללכת לבית ספר כי כבר לא הייתי חמישה ימים, צודק.. בכל מקרה הלכתי, היה בסדר כזה בבית ספר.. הלכתי לקחת את התעודה מהמורה שלי גיליתי שיש לי שני נכשלים, וקיבלתי גם את המתכונת בתנך (שידעתי שלא תלך לי טוב) וקיבלתי בה 40.. אבל קיבלתי הערה נורא חמה מהמורה לתנך שעשתה לי טוב, והערה מהמחנכת על גבי התעודה שגם חיממה לי את הלב. שהסתכלתי על המועדי בגרויות שלי גיליתי שיש לי היום (!) בגרות בהיסטוריה ונלחצתי, אז בר החמדמדה עשתה לי סיכום של מה שהיא יודעת במחברת, ואחרי בית ספר נשארתי ללמוד בסיפריה.
אחרי זה הייתי קצת אצל סבתא שלי, שמעתי סיפורים שלא שמעתי בחיים, היה ממש מעניין ! ואז הלכתי לעשות את הבגרות..הלכתי יחסית מאוחר אז רצתי בחלק מהדרך, ושהגעתי ראיתי שזו רק אני ועוד בחורה, שהיא סטודנטית שמשלימה את הבגרות שלה, עושות את הבגרות. היה דיי סבבה דווקא, עשיתי מה שידעתי, ונשארתי כמעט עד הסוף. תוך כדי הבגרות דניאל התקשר אלי, אבל לא יכלתי לענות.. שיצאתי ראיתי את אבא שלי מחכה לי באוטו אז נכנסתי והוא אמר שנלך למסעדה, כי היה לי יום קשה והכל.
אז הלכנו לפרנג'ליקו ברמת ישי, היה ממש טעים (אפילו השארתי ולקחתי הביתה! זה היה ממש משביע), וראיתי חנות נעליים עם מבצעים אמרתי לאבא שלי, ביררתי פה ושם וראיתי שיש הנחות אמרתי לו בוא נכנס, אחרי התלבטות גדולה, בין השחור לאפור, בסוף בחרתי באפור. הן ממש יפות ועם עקב ושרשרת כזה, מהאלה שעושות רעש (כמו שאני אוהבת) והעקב לא יותר מידי גבוה אז אפשר ללכת איתו ולא להרגיש אותו, ואחרי זה נסענו הביתה, שמעתי את האלבום סקאזי דרייב (מי שלא יודע, אלבום שסקאזי עשה עם כל מיני אומנים ישראלים מוכשרים ומוכרים, זה שירים עם מגע פסיכידלי ובעיקר מטאלי. אומנים כמו: ארקדי דוכין, שירי מימון, סינרגיה, הפרוייקט של עידן רייכל ועוד.
חיכיתי להגיע הביתה כבר לשים את הנעליים ולשמוע את הרעש שהן עושות! וכשחזרתי עשיתי את זה, ואז נכנסתי לפייסבוק, ואז אני רואה שהוא מחק אותי. התקשרתי אליו והוא אמר שלא היה לו איך להגיד לי את זה.. פאק.. זה בכלל לא אנושי.. הלם מוחלט.. אוף.. חח מסתבר שהוא התעצבן שלא עניתי לו שהוא התקשר אליי בבגרות (שאגב, הוא בכלל לא ידע שיש לי..לא דיברנו איזה שלושה ימים והשיחה האחרונה הייתה: "הערתי אותך? טוב תחזור לישון") ואז הוא מחק אותי וחיכה שאני אראה את זה. כמה נחמד.. אני עדיין מעכלת, אבל סופר קשה לי, חשבתי שזה ימשך יותר, אבל נו, שום דבר שום דבר, קוראי היקרים, לא הולך כפי שרוצים.
נסיים את הפוסט הלא אופטימי בכלל הזה בשיר שמאוד התחברתי אליו היום (לצערי).
טוב לא הצלחתי עם ההטמע הזה, אז הנה
http://www.youtube.com/watch?v=gH476CxJxfg&ob=av2em
מאחלת לכם רק טוב, אבל אני יודעת שלי לא יהיה בזמן הקרוב. >:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
