השיר הזה מאוד מתאים. ><
אני חושבת על הרבה דברים שקרו לי בזמן האחרון ואני מרגישה שלא הגבתי כמו שצריך
איך אני נותנת לאנשים לרמוס לי את הכבוד שלי ואת האגו שלי ולקבל את זה ? לחיות עם זה? לא להגיב כמו שצריך.
הנה, דוגמא (1) - יש הרבה
לפני שבועיים בערך קרה לי משהו מאוד יוצא דופן עם מורה. איך שהוא היא נטפלה עליי ולא הרפתה.
הכל התחיל עם זה שהכיתה הייתה מלוכלכת ואני הייתי בשולחן שקרוב ללכלוך והיא ביקשה ממני להרים את הניירות שהיו על הרצפה, ואני לדברים כאלה תמיד מסרבת,
אני חושבת שזה משפיל מאוד לעשות דבר כזה ועוד מול כל הכיתה ועם כל החיידקים שיש על הרצפה וגם אני לא לכלכתי אז למה שאנקה,
(ועוד שהכיתה הזאת מגיעה לכיתה שלי בשיעור אנגלית ומלכלכת לי את הכיתה, לא מנקה אז אני אבוא לכיתה שלהם אחרי שלכלכו ואנקה ?!)
זה הרתיח אותי והרמתי עליה את הקול והבאתי את הדוגמה הזו,
היא התחילה לצעוק עליי ואמרה שאני סתם עושה סיפור,
זה כמה ניירות ואני גוזלת זמן לכיתה ללמוד ובגללי הכיתה תפגר בחומר ולא נספיק את מה שהיא רצתה להעביר בשיעור,
ועוד אמרה שאם אני לא ארים אני אצא מהכיתה. פאקינג אני? אני יושבת בשקט בשיעור וכמעט לא מדברת, לרוב משתתפת אני נהפכתי להיות גורם מפריע כלכך בשיעור שזה עד כדי כך בלתי נסבל בשביל להוציא אותי מהכיתה ?
ועוד כשעוד תלמידים התנדבו להרים היא לא נתנה להם, היא נתפסה עליי הכלבה.
ועוד בזמן כל הוויכוח המפגר הזה כל הכיתה שלי נגדי, צועקת עליי, צוחקת עליי, מסתלבטת עליי ועושה ממני צחוק והכל בגלל מה? בגלל המורה המטומטמת.
כלכך רציתי לצאת מהכיתה, אבל חשבתי לעצמי שזה שיעור חשוב ואסור להפסיד חומר, כי אני רוצה להצליח בפרויקט של שנה הבאה ונכנעתי לבסוף אמרתי לה: "בשביל זה להוציא אותי מהכיתה? אז אני ארים מה הסיפור שלך.."
ואז קמתי רותחת מעצבים הרמתי את הניירות/מהשזהלאיהיה שהיו ליידי והייתי בדרך לפח והיא צעקה עליי, "לא ! גם את מה שבדרך עכשיו בגלל מה שעשית.. "ואני כולי נגעלת כי זה היו שקיות וכאלה והרמתי בצורה נגעלת כזאת ואז היא צחקה עליי,
"אויי נוו תראו איזה סצנה היא עושה עכשיו" וזה הצחיק גם את הכיתה שלי .
כשחזרתי למקום שלי הרגשתי שזה הכי לא נכון בעולם. בנוסף לזה כל הביטחון והאגו שלי היה ברצפה וכל השיעור דפקתי לה מבטים שאני תכף הולכת לפוצץ אותה במכות.
כל השיעור ישבתי ושתקתי עד שחברה שלי פנתה אליי בנושא שהמורה דיברה עליו והנהנתי, ואז המורה אמרה "את, תעברי מקום!"
ואז הסתכלתי אחורה, ראיתי תלמידה שנרדמה והבנתי שהיא לא התכוונה אליה, צעקתי "מי, אני?!"
היא אמרה "כן כן את אל תיתממי לי.." שאלתי אותה מה עשיתי היא אמרה שדיברתי והתחלנו להתווכח אם דיברתי או לא עד שחברה שלי אמרה שהיא דיברה על נושא שקשור לשיעור,
ואז היא אמרה לה שהיא יכולה לשתף את כולם והיא אמרה והמורה ירדה ממני. כל השיעור אני בעצבים, קיוויתי שלפחות היא תתנצל על מה שהיא גרמה לי בשיעור, ולא. היא אפילו לא הסתכלה עליי לפני שהלכה.
כמעט כל מי שסיפרתי לו את הסיפור הזה אמר לי לצאת ובצדק, אבל אני לא יודעת להחליט החלטות נכונות בזמן הנכון, לא מגיבה כמו שצריך ובסוף רק נפגעת.
סיפרתי את המקרה לאבא שלי באותו היום
והחלטנו בערב שלא ללכת יום למחרת כמחאה על מה שקרה
וביום שלמחרת הוא גם דיבר עם הרכזת שכבה שלי ויש לי פגישה איתה ביום ראשון, אני מקווה שילך טוב.
אני מעוניינת שהמורה תתנצל בפני כל הכיתה, למרות שאני דיי בטוחה שזה לא יקרה, בכ"מ מה שקרה בשיעור הזה פגע בי מאוד ואף מורה לא עשתה לי דבר כזה.
אוף אני כלכך רותחת מעצבים רק מהמחשבה על המקרה הזה... >< פעם הבאה אני אוציא את העצבים שלי כמו שצריך ואגיב בהתאם.
עד לפעם הבאה (זתומרת החודש הבא) ;)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
