הרבה זמן רציתי לעשות פוסט על הנושא הזה, ועכשיו יש לי ראש לכתוב פתאום. אולי זה בגלל שאני שומעת סית'ר. האלבום החדש ממש טובב! בסוף הפוסט אני אשים קישור.
מאז התאונה הנוראית ההיא אני חולמת חלומות מוזרים כל כך! זה פשוט ערער לי את התת מודע ואני חולמת דברים כמו:
ערבים מכניסים משהו מתחת לדלת כניסה שנראה כמו עכבר צעצוע לחתולים, ואז זה עושה מין עשן כזה. והכלב שלי ואבא שלי ישנו וניסיתי לדבר וכאילו העשן גרם לי לאבד את הקול, ואז זה מתפוצץ.
אני חיילת בצבא ואנחנו אנשים קטנים כאלה נוסעים בתוך מסדרון בבית ספר שלי ופתאום יש כלב שמפריע לנו לנסוע ושולחים אותי להעיף אותו אבל הוא ענק. ואז פתאום יש עז שהוא רודף אחריה ואז היא רודפת אחרי ואז היא הופכת לשור ומוחצת אותי.
האקס שלי מתאבד ואמא שלו מאשימה אותי שזה בגללי (חחח תראו מה זה, אפילו בחלומות היא שונאת אותי!) החלום נגמר או שאני בכלא, או שאנחנו בבית משפט כשהיא אומרת לי שהכל בגללי.
החלום האחרון היה ביום של המסיבת סיום. נסעתי עם ה"חברה" לקניון לקנות שמלה שאני חושקת בה כבר מספר חודשים ואחרי זה הייתי בעיר חיפשתי ג'קט תואם ואמא שלי הייתה שם איתי. זו הייתה חנות יוקרה כזאת ומצאתי ג'קט מדהים בעשרה שקלים. המוכר היה כל כך נחמד שהוא שכח שלא שילמתי ונזכרתי רק בדרך למסיבה. לא בידיוק ידעתי איפה זה והיה בעיה עם הסעות ואוטובוסים אבל בסופו של דבר הגעתי לשם ונראיתי מדהים. אולי התת מודע אומר לי שאני באמת צריכה ללכת למסיבת סיום הזו ולהשקיע בעצמי.
אני זוכרת שדי מזמן אבא שלי אמר לי שאני אשקיע בעצמי יום אחד שהשכבה שלי תראה שאני לא כזו מוזנחת ומסכנה, אני די בטוחה שהם חושבים ככה. בגלל שאני לא יושבת שעה ליד המראה לפני שאני הולכת לבית ספר. לא מתאפרת ולא עושה פנים כל הזמן. אולי המסיבה תהיה הזדמנות להוכיח להם שאני כן עושה את זה, רק באירועים מיוחדים? חח.
הסתפרתי ביום חמישי, אחרי שדחיתי את זה בלא-יודעת-כמה-זמן. מצאתי מעצב שיער בעיר שלי באינטרנט, ובמקום הראשון היה מעצב שכבר הסתפרתי אצלו, אבל החלטתי שאני לא רוצה שם. והוא היה במקום השני. רשמתי את המספר טלפון ואת הכתובת והתקשרתי. כשהגעתי הופתעתי לראות שאני היחידה ששם, אבל מצד שני זו הייתה שעה מתה מבחינת עסקים. הוא היה ממש נחמד ופחות מחצי שעה הוא סיפר אותי ועשה לי תלתלים עם הדפיוזר. בהתחלה די נדהמתי שזה היה ממש למעלה אבל הוא אמר שזה ירד מבחינת הלחות. הייתי ממש בולטת לעין כשיצאתי והחלטתי ללכת הביתה ברגל ולא באוטובוס למרות החום המטורף. גם הלכתי דרך רחובות שאין הרבה אנשים, כדי להרגיש בנוח. בדרך דיברתי עם ידיד שלי בטלפון ונעצרתי באיזה סופר, היה לי חשק עז לקנות משהו אז קניתי ענבים ונסטי, זה עלה איזה שלושים שקל והמשקל של המוצרים הרג אותי בשאר הדרך הביתה. קצת אחרכך היה כיכר וחיכיתי שיתנו לי לעבור. היה איש זקן במכונית גדולה, תיארתי לעצמי שהוא לא יעצור לי אבל הוא עצר, וחסם את הכביש וחייך אליי. עשיתי תודה עם היד והזדרזתי לחצות. פתאום באה איזו אישה ערסית כזאת אחריו וצופרת ממש חזק. נבהלתי. הוא פתאום יוצא מהאוטו ומתחיל לצעוק עליה: "מה אין לך סבלנות? רצית שאני אעלה על הילדה? מה קרה?!" וואו הרבה זמן לא קראו לי ילדה.
שבוע הבא אני צובעת את השיער אצל אותו המעצב. קבעתי איתו עוד כשהייתי שם. חשבתי על חום אגוז כי כל מעצב שאי פעם הלכתי אליו אמר שזה יתאים לי.
הצטלמתי עם התלתלים כשחזרתי הביתה והופתעתי לראות שזה נראה ממש קצר בתמונה, אז לא שלחתי כמעט לאף אחד. שבוע הבא אני נוסעת לתלאביב בשביל אנונימוס, או עם ידיד או עם אבא או לבד, נראה כבר. אני חושבת שאני אקדים את הצבע כדי להיראות ממש טוב בפגישת היכרות.
וואו, אין לכם מושג מה זה לישון עם תלתלים. זה כלכך מציק, וקופץ ומעצבן. ובחלק כבר ירד לי המוס ובחלק לא וקיצר משגע. כשקמתי למחרת זה היה נראה לא טוב ומתתי להוריד את זה עוד יום לפני! נזכרתי בפעם האחרונה שעשיתי תלתלים (שזה היה בגיל 15) והחלטתי שאני לא עושה שוב. כי זה לא מסודר וזה משנה צורה כשבא לו. מענין איך נשים שהולכות ככה כל הזמן לא משתגעות מזה.
כשהתקלחתי ממש שמחתי וחייכתי וצחקתי שכשאני מעבירה יד בשיער הוא כזה נגמר מהר, הרבה זמן רציתי להרגיש את זה. הייתי ממש מרוצה כשיצאתי מהמקלחת וגם היום אני שמחה להעביר יד בשיער. וואו, זה גם שניות להסתרק ולא ינשור לי הרבה שיער, ואין לי כבר קצוות מפוצלים. אתם לא מבינים איזה כיף זה :D
יום שישי הבחורה שמסדרת גבות הבריזה לי. התקשרתי אליה הרבה פעמים ולפעמים היה תפוס ולפעמים לא והיא לא חזרה אליי. החלטתי שהיא יכולה לשכוח מהכסף שלי אם היא מתנהגת ככה. בעל המאה הוא בעל הדעה.
לא עשיתי גבות איזה חודשיים, אני חושבת שזה חלק מההזנחה העצמית אבל כדאי לי לרדת מזה ולחזור להשקיע בעצמי. אז אני מתכננת לחפש מישהי ביום ראשון. מקווה שזה יצא לפועל.
לסיום, תמונה שלי יום לפני התספורת
ושיר..
איזה מצחיק, תמיד הכותרת אצלי קשורה רק לחלק הראשון של הפוסט וההמשך פשוט זורם. :P
לפני מספר דקות נרשמתי למועדון מבקרי המוצרים של ישראבלוג. קראתי את המידע וזה נשמע ממש מעניין! אני מקווה שישלחו לי משהו ואני אסקר אותו פה.. חח זה יכול להוסיף פלפל לחיים המשעממים שלי, ולבלוג המשעמם.
ממ לאחרונה אני בתקופה כזאת של בדידות, דיכי כזה.. כללי, מהרבה סיבות. בצפר ומשפחה וחברים וכאלה..
אז אני פשוט אוכלת המון, וישנה המון. והמשפחה שלי כבר יורדת עלי שזה מוגזם ושצריך להפסיק. אבל אני לא חושבת שזה מזיק לי. כי כשאני ישנה אני לא מרגישה שרע לי, וכשאני אוכלת אני ממלאת חלל ריק בנפש (יואו זה נשמע ממש עצוב) ואני נהנית מזה. אז מה הבעיה?
לא הגשתי את הפרוייקט בשיווק, אחרי שעבדתי על זה כל השנה.. השבוע הזה היה ממש מעצבן. כשבאתי המורה לא רצתה לעזור לי, וביום רביעי שנתקעתי בפקק ואיחרתי לרופא שלי, ובכך איחרתי גם לפרוייקט המורה לא רצתה לבדוק לי את העבודה (כאילו אני אשמה שהייתה תאונה מזדיינת!!) והעדפתי לא לבוא אתמול. אני לא חושבת שאני הורסת לעצמי. במילא לא ניגשתי למקצוע שבא עם הפרוייקט הזה.
בא לי לברוח רחוק.. גאדמט. אם רק היה אפשר.
שיייגמר הבית ספר הזה כבר!
נשאר לי אזרחות וסיימתי.
בזמן האחרון אני תוהה אם ללכת למסיבת סיום או לא. לאפטר אני כמובן לא אלך. לא מספיק שאני לא סובלת את השכבה הזאת אני גם אראה אותם שיכורים ועוד אשלם על זה? NO WAY.
שאלתי כמה אנשים אם כדאי לי ללכת, וכרגע זה עומד על 70% כן ללכת כי אני לא רוצה להצטער בעוד כמה שנים שלא הלכתי, ואולי הטקס הזה יתן לי הרגשה שסיימתי את הבית ספר, ובלעדיו אני לא באמת ארגיש ככה. אולי זה משהו שצריך לעשות, אפילו שלא ממש רוצים. כמו להוריד פלסטר, צריך לעשות את זה וזהו.
חח פוסט די קצר יחסית לפוסטים אחרים שלי.
פשוט לאחרונה אני לא מוצאת על מה לכתוב כי אין בידיוק על מה..
לסיום, שיר של סינרגיה מהאלבום החדש (שיש לי אותו) ושאני ממש אוהבת.
ומאז היא מנסה "לקנות" אותי בחזרה. בהתחלה הייתי באה לבקר אבל החלטתי שזה צבוע מצידי לשחק אותה שהכל בסדר, כי הכל לא בסדר. היום בו הבנתי את זה הוא כשהייתי אצל סבתא שלי (אמא שלה) יום אחד והיא דיברה עם איזה דודה, והיא סיפרה לה שאני אצלה ואז הדודה שאלה מה קורה עם הקשר עם אמא שלי ואיתי והיא אמרה "הכל בסדר עכשיו" ואני אמרתי לעצמי מה? זה מה שבאמת קורה? הכל בסדר עכשיו? אני רותחת מבפנים. רתחתי. החלטתי שאני לא אשחק אותה צבועה יותר, אני לא חייבת לאישה הזאת שום דבר. אני בת 18 ואני לא מחויבת לבוא לבקר.
אז הפסקתי לבוא.. וגם הפסקתי לענות לה לשיחות, ופה ושם כשאני עונה היא משחקת אותה הבנאדם הכי טוב וחמוד בעולם יחד עם זאת שבזמן השיחה היא מקשיבה רק לעצמה. היא מהאנשים הכי נוראיים שפגשתי בחיי, ומקווה שלא אפגוש נוראיים יותר.
עכשיו אני גרה עם אבא שלי, ו-וואלה.. הרבה יותר טוב לי איתו. רק שנתיים, זה מרגיש הרבה יותר. אני לא מאמינה שהעברתי כלכך הרבה שנים אצלה. עוד לפני שהיא התחתנה עם היצור ההוא היה לי ממש קשה לגור איתה. היא בנאדם קשה ורע, מאוד מאוד רע. הרבה יותר רע משתוכלו לתאר בכלל.
תראו מה זה, רציתי לדבר על אושר ולאן הגעתי.. טוב, הנה עכשיו אתם מכירים אותי טוב יותר.
מקווה שלא גרמתי לכם קצת לחתוך ורידים אחרי הפוסט הזה, אבל כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על הנושא הזה. ועכשיו כשסיימתי את הפוסט הזה, אני אחפש פוסט שכתבתי על כמה שרע לי אצל אמא שלי ושאני מתה לעוף, סתם בשביל להיזכר ובשביל שתראו, בעצמכם, שזו בכלל לא שטות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
