אתמול בקושי הייתי בבית.

נעמה רצתה ללכת לקנות סימס,אז אני ונעה הלכנו איתה.

בדרך חזרה משם הייתה לנו התקפת צחוק בלתי נשלטת.

עברנו דרך הבית שלי והלכנו לנעמה.אחרי זה חוג ושוב הייתי אצל נעמה וחזרתי הביתה.

היום בערב,אני לא יודעת כלכך מה לעשות.

וזה מתסכל.

עוברים עלי ימים נחמדים,אבל הבעיה היא שאיכשהו חסר משהו..

ז"א אני צוחקת,ונהנית,ומצחיקה,וקופצת.

אבל יש דבר אחד עיקרי שאני רוצה.

ואני לא אנוח,עד שאני אקבל אותו.

ציטוטים וכאלה ^.^

-

"למה הוא לא הגיע לבית ספר?"

"הוא היה בבית חולים אז עכשיו הוא בחופשת לידה!"

-

נעה: "שיתקי נעמה!"

נעמה: "סיתקי!" (יוצאת מהחדר)

אני: "היא בעצם אמרה לך 'תשבי ומפתח' בגלל ש'סיט' זה לשבת,תשבי ו'קי' זה מפתח."

-

(נעה מתיישבת על הכיסא ונעמה חוזרת)

נעמה: "נעה קומי."

נעה: "אבל את אמרת לי לשבת!"

-

נעה: "מי שפסיכי הולך לפסיכולוג?"

אני: "אני חושבת שפסיכים הולכים לפסיכיאטר"

נעמה: "אבל רגע,פסיכולוג?! הרי לוג,לוגיה זו חוכמה.

אז איך הוא יכול להיות פסיכי?"

אני: "אבל הוא לא פסיכי הוא פסיכו."

[כן אני יודעת שזה היה כל כך לא מצחיק אבל הייתה לנו התקפת צחוק אז התפקענו כמו אהבלות]

אז סליחה אם פגעתי בכם וכאלה.

[עוד 3 ימים > ארה"ב + לונדון]