לגמרי לבד.

יום רביעי בחדר, 23:35, על המיטה שלי

אומרים שנתינה היא הדרך לקבל, אבל כל כך הרבה דברים נתתי מעצמי בזמן האחרון, ושום טובה חזרה לא קיבלתי מאלוהים. באמת, באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות, מה קורה עם אמא... המחלה הזאת עכשיו, נפלה משום מקום. מה היא באה פתאום? גרמר ותומר נשארו לישון שם, אני יותר מידי מפונקת כדי לישון על מיטה של בית חולים בשביל האמא החולה שלי. עוד יומיים הנשף, אני הולכת עם בן. גרמר אמרה שהשמלה בסדר, אבל היא רוצה לתקן אותה אצל התופרת, למרות שאין שום כתם. זה רק מים, שהתייבשו כבר מזמן.

מחר יש לי בצפר, ואין לי כוח ללכת לישון, אני לא עייפה. הראש שלי טרוד מידי, יותר מידי מחשבות... בדרך כלל בשעה הזאת של הלילה אני כבר בחלום השמיני.

המחשבה 'עם מי רון יוצא לנשף' מטרידה אותי נורא, אבל אני כבר חייבת ללכת לישון. אני אראה אם אני אספיק לכתוב מחר, אני מקווה... לילה טוב.

-

קמתי בבוקר, אחרי 5 שעות של שינה. נרדמתי כל כך מאוחר, לא הצלחתי להירדם פשוט. קמתי ושטפתי פנים. הבטתי במראה וראיתי מישהי מכוערת, שלא שווה כלום. מישהי, עם שיער בלונדיני צבוע, צבוע בצבע צהוב חננה, צהוב מכוער, צהוב שהחוויר, יחד עם הפנים שלי. עצמתי את העיניים, לא רציתי לראות את אותה דמות. הדמות, שהופיעה לי מול עיניי, כשהייתי מול המראה. היא הגעילה אותי. ולמה? מה כבר קרה?

נכנסתי לחדר וניסיתי להעלים את המחשבות מראשי. לבשתי מכנס קצר לייקרה בצבע תכלת, גופיית טוניקה לבנה ומעלייה חולצת בסדר רחבה ורופפת בצבע שחור. נעלתי את נעלי הבובה הלבנות, ואז החלפתי אותן לנעליים שחורות עקב נמוך, סתם כי התחשק לי.

פיזרתי את השיער, פתאום השיער נראה לי כל כך שרוף, כל כך מכוער. במיוחד הצבע שלו. אז אספתי אותו לקוקו גבוה-גבוה והוצאתי את הפוני החוצה. עברתי עם מחליק על הפוני, מתחתי פס דק שחור מעל העין, מעט מסקרה וירדתי למטה. פתאום היה צליל של הודעה מהפלאפון שלי:

"בוקר טוב מיקה. יש חלב במקרר וקורנפלקס דיאטטי מתחת לארון עם הצלחות. יום טוב"

גרמר שלחה את זה, איזו חמודה... טוב, לא ממש. היא יודעת שאני שונאת את הקורנפלקס הדיאטטי, היא מנסה להפוך אותי לאנורקסית או משהו? לא נורא, העיקר שהיא חשבה עליי. או שתומר אמר לה... טוב לא יודעת. פתחתי את הארון מתחת לצלחות וראיתי שם את הקורנפלקס, ולידו קופסת עוגיות – העוגיות שאני הכי אוהבת! הוצאתי אותה והתחלתי לטחון חצי ממנה. השעה הייתה כמעט שמונה, נעלתי מהר את הבית ויצאתי לכיוון בית הספר.

"היי!" שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי, זה היה בן. הוא הדביק לי נשיקה רטובה על השפתיים וחייך.

"היי..." חייכתי חזרה.

"מה שלומך?"

"הכול טוב" עניתי והמשכתי ללכת.

"מחר הנשף..."

"כן"

"איזה כיף..." אמר כשכולו מתרגש.

"כן..." אמרתי בחוסר חשק.

"יש לנו שיעור ביחד עכשיו, לא?"

"לא... אתה שכבה מעליי"

"לא לא, יש היום הרצאה."

"הרצאה?" אמרתי ונעצרתי. "למה לא שמעתי על זה?"

"למה נעצרת?" שאל ומשך אותי קדימה. "זה סתם, משהו על הנשף. בטח יגידו 'לא לשתות' 'לא לעשן'..."

"לא לאנוס..." אמרתי ורמזתי לו על מה שהוא עשה לי אתמול.

"כן..." צחק, הוא לא הבין. לא משנה.

"אני מאמינה שיהיה בסדר"

"רק בסדר? יהיה מדהים, אל תדאגי"

"טוב מה אתה מתרגש?" צחקתי. "כולה נשף טיפשי של פורים, בטח הוא יסתיים ב-12"

"לא... הוא מתחיל ב-9 וחצי, ולא יעשו מסיבה שעתיים וחצי"

"לך תדע... בית ספר"

"כן הא..." אמר. הגענו לבית הספר.

"אתה יודע איפה ההרצאה?" שאלתי.

"אמ..." אמר והביט סביבו. "אני חושב שבמבואת י"ב... לפי מה שזכור לי. בואי מפה" הוא תפס בידי, הצמיד אותי אליו ומשך אותי למבואה.

"זה בסדר, אני יודעת ללכת" אמרתי והתנגדתי לאחיזתו.

"בסדר בסדר, אבל בואי מהר כי כבר מאוחר"

"ממתי אכפת לך להגיע בזמן?"

"כי המנהלת שם! נו בואי..." אמר ומשך אותי. הפעם לא התנגדתי, באמת שכבר היה מאוחר.

נכנסנו לכיתה מתנשפים אחרי שרצנו. כולם כבר ישבו והמנהלת דיברה.

"שלום מר גולדשטיין וגברת... אה..." המנהלת ניסתה להיזכר בשם משפחתי. אני בספק אם היא ידעה את שמי הפרטי בכלל.

"סליחה על האיחור" אמרתי והתיישבתי.

"תזכירי לי מה השם משפחה שלך?" המנהלת שאלה, ואני שתקתי. "שאלתי, מה השם שלך"

"שמעתי" אמרתי בשקט.

"אז למה את לא עונה?!"

"מה את רוצה ממנה?" בן התערב. "אז איחרנו, סליחה. ניסינו להגיע כמה שיותר מהר..."

המנהלת הביטה בו בעיניים רותחות, אבל הרגיעה את עצמה והמשיכה לדבר. כמו שבן אמרה... היא אמרה מה לא לעשות, כל השטויות. אוי, זה היה משעמם.

"צדקת..." אמרתי שיצאנו משם.

"שמה?" הוא לא הבין.

"היא באמת דיברה על השטויות האלה של "לא לשתות" בלה בלה. היא הייתה רוצה" הסברתי.

"כן אה..." חייך.

"ואתה?"

"מה?"

"אתה מתכוון לשתות?" שאלתי ונעצרתי. הוא נעמד מולי.

"אני לא יודע" אמר מבולבל. גיחכתי לעצמי. "למה את מגחכת?"

"כי אני ידעתי... פשוט ידעתי" אמר וחייכתי מאכזבה.

"ידעת מה!?"

"זוכר, שאתמול, היינו בגן שעשועים ואמרת לי שתפסיק לשתות? זה היה ברור, ברור שעשית את זה רק בשביל שאני אסלח לך..." אמרתי בשקט והתחלתי ללכת.

"מיקה..." הוא עצר אותי. "אני..."

"נו די בן, אני לא מחליטה עלייך, תעשה מה שאתה רוצה. זה רק פשוט... מאכזב אותי." אמרתי כשראשי מושפל לקרקע. הוא הרים את ראשי ונישק אותי בעדינות.

"אני לא אשתה, אני מבטיח" אמר. חייכתי ונתתי לו חיבוק.

"בואי..." הוא אמר ומשך אותי לספסל. התיישבנו שם, על הספסל, תחת עץ שעשה לנו צל ונשענו אחורה כשעניינו עצומות.

"אני עייפה..." אמרתי כשאני מפהקת.

"כן גם אני..." אמר ונאנח. ואני צחקתי. "מה את צוחקת?"

"סתם, אנחנו נאנחים כמו שתי כוסיות" חייכתי.

"אני לא, אבל את כן" אמר והזדקף.

"כן, כן" אמרתי והסתובבתי על הצד. הוא התקרב אליי, אבל אז הצלצול התנגן ונאלצנו להיכנס לכיתות.

כולם התיישבו במקומם והשיעור התחיל. המורה עשתה לנו פעילות על פורים, זה היה כזה פתאטי, פשוט חיכיתי כבר שהשיעור יסתיים.

יום חמישי, אחר הצהריים, בחדר שלי

מחר הנשף, הזמן עובר כל כך מהר. אחרי בצפר נסעתי עם גרמר שוב לתופרת לתקן לי את השמלה [שבכל מקרה לא הייתה הרוסה, אבל לא משנה]. אחרי זה ישר נסענו לספר והוא דירג לי מעט את השיער וצבע לי אותו מחדש, כי הבלונד כבר היה ממש מגעיל. הפעם הוא צבע לי את השיער לשטני-בלונד שדווקא ממש אהבתי, וגם קרוב לגוון של השיער של בל. ואז כשכבר רציתי לחזור הביתה, גרמר אמרה שנוסעים לבית חולים, לבקר את אמא. לא היה לי כוח, והרגשתי מגעיל עם עצמי כי אמא שלי פאקינג מאושפזת שם ואני מעדיפה לחזור ולנוח בבית. אמא לא נראתה טוב... היא נראתה יותר רע מאשר אתמול. זה כל כך הלחיץ אותי. כשחזרנו הביתה ישר עליתי לחדר ופתחתי את היומן. והנה אני פה. מחר הנשף, מחר. הזמן טס. מחר גרמר אמרה לי שאני לא אלך לבית הספר, כדי שנספיק לנסוע לקוסמטיקאית, וגם כדי שהצבע בשיער יהיה 'הפתעה'. אוה, כן בטח. מה שלא יהיה, אני מקווה שיהיה טוב בנשף, ומקווה ששום דבר לא יידפק. הרי ברור לי שלא הולך להיות כיף, ברור לי שאני הולכת להשתעמם שם. אבל שיהיה.

סגרתי את היומן וירדתי לראות טלוויזיה. הייתי כל כך עייפה שנרדמתי ב-10 בלילה.

-

"מיקה? קומי..." גרמר ניערה אותי. "נו מיקה!!!" היא איבדה את הסבלנות.

"בסדר, בסדר.. אני קמה. שנייה..." מלמלתי וגרמר יצאה מהחדר. הסתכלתי בשעון. 8:30. ואו ישנתי מלא.

"תתארגני מהר ואנחנו נוסעות לקוסמטיקאית! יאללה!" גרמר צעקה לי מלמטה.

"בסדר..." לחשתי ופתחתי את הארון. הוצאתי משם מכנס בצבע צהוב בננה וגופיית סבא שחורה עם ציור של מיקי-מאוס עלייה. הסתרקתי מעט ומתחתי מתחת לעין פס שחור דק-דק. ירדתי למטה ואחרי כמה דקות יצאנו לקוסמטיקאית. היא מרתה לי את כל השערות בגוף. מכל אזור שהוא! שאת זה כבר עשיתי לפני כמה זמן. נו טוב... שגרמר צבעה לי את השיער לצהוב החננה הזה. אבל זה היה לא ממזמן. מה שלא יהיה יצאתי משם אדומה, בוכה, אבל חלקה.

כשחזרתי הביתה התחברתי למסן. היו לי 3 הודעות.

נטלי [: אומר\ת:

מיקה? את פה?

נטלי [: אומר\ת:

שאת פה תגידי לי...

נטלי [: אומר\ת:

נו מיקה...

היא שלחה את זה לפני שעה וחצי.

מיקה. אומר\ת:

אני פה...

נטלי [: אומר\ת:

תודה לאל!

מיקה. אומר\ת:

מה רצית?

נטלי [: אומר\ת:

לשאול למה לא באת לבצפר...

מיקה. אומר\ת:

סתם לא היה לי כוח

אמרתי וסגרתי את החלון.

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

מיקה?

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

מיקה למה לא היית היום בבצפר?

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

למה את לא עונה לפלאפון? מיקה?

הסתכלתי בפלאפון, הוא היה כבוי. לא שמתי לב שנגמרה לו הסוללה...

מיקה. אומר\ת:

מצטערת, לא שמתי לב שנגמרה לו הסוללה...

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

אה... חח. איפה היית היום?

מיקה. אומר\ת:

אמ.. סתם עם סבתא שלי...

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

את לא שוכחת נכון?

מיקה. אומר\ת:

ש...?

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

הנשף!

מיקה. אומר\ת:

אה בטח שאני זוכרת...

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

יופי [:

מיקה. אומר\ת:

...

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

פאק ,אני חייב לזווז.

מיקה. אומר\ת:

לא נורא. ביי, דבר איתי3 >

בן ^ ^  מייקה דברי איתי 33333333> אומר\ת:

ביי333333333333333333>

ועוד הודעה הייתה מעומר, סוף-סוף הודעה שהייתי שמחה לפתוח.

עומר אומר\ת:

מיקה'לה?

מיקה. אומר\ת:

היי עומר [:

עומר אומר\ת:

מה שלומך?

מיקה. אומר\ת:

בסדר איך אצלך?

עומר אומר\ת:

הכול טוב... למה לא באת היום?

מיקה. אומר\ת:

סתם הייתי עם סבתא שלי

עומר אומר\ת:

אה... נלחצתי כי התקשרתי לפלאפון שלך 30 אלף פעמים!

מיקה. אומר\ת:

חח כן אני רואה, הדלקתי אותו עכשיו. אבל זה לא 30 אלף, זה בדיוק 7 XD

עומר אומר\ת:

חח נורא משנה

מיקה. אומר\ת:

כן..

עומר אומר\ת:

תגידי מה עם התחפושת שלך?

מיקה. אומר\ת:

מה איתה?..

עומר אומר\ת:

היא בסדר אחרי שהגשם שירד והכול ואחרי כל הבוץ?

מיקה. אומר\ת:

אוה, הסבתא האובססיבית שלי תפרה לי חדשה

עומר אומר\ת:

מה!? שמלה כזאת יכולה להגיע ל-250 שקל.

מיקה. אומר\ת:

היא עלתה 400

עומר אומר\ת:

פאקקקק. תהיי בריאה

מיקה. אומר\ת:

אני אמסור את זה לסבתא שלי

עומר אומר\ת:

חחח. טוב אני זז

מיקה. אומר\ת:

כל מי שאני מדברת איתו היום חייב לזוז XD נו טוב, דבר איתי. ביי 3333>

עומר אומר\ת:

חח ביי (:

יום חמישי, בערב, בחדר שלי