"הוא....." היא אמרה.
"הוא מהה??? נוייי עם לא תדברי אנחנו לא נוכל לעזור לך" אמר לירן.
"הוא אנס אותי..." היא אמרה ופרצה בבכי.
היסתכלתי על לירן והוא עלי, פנינו נהיו חיוורים. לא ידעתי מה לעשות לפנות למשטרה או אולי קודם להיתקשר לעבודה של אמא שלה.
"נויי מאמי איך זה קרה ומתי?" שאלתי
"הייתי בדרך לקניון..." היא אמרה בקושי רב בגלל דמעותייה.
"וו...." ניסיתי להוציא ממנה את ההמשך
"יש מין סימטה כזאת בדרך.......גם ביום וגם בלילה חשוך שם בגלל שהיא ממש צרה והבתים מסתירים את האור..." אמרה בהיסוס.
"כן..." לירן אמר.
"אני הולכת ושומעת מוזיקה ב- mp3 ופתאום מישהו תופס אותי......." אמרה ודימעה זלגה מעיניה. "הוא שם את ידו על פי כדאי שלא יוכל לצעוק.... אחר כך הוא קשר אותי ועל פי שם סרט דביק."
"אז הוא אנס אותך?!?!" אמרתי.
"כן " היא ענתה ושוב פעם פרצה בבכי מר.
היתקרבתי אליה וחיבקתי אותה חיבוק חזק.
"ראית את פנוי?" שאל לירן. " כן אבל בטישטוש רב... כמו שאמרתי לא היה שם אור" היא ענתה.
לקחתי את הטלפון וחייגתי 100
"שלום אני יכולה להיתלונן על אונס?"
"כן רק רגע.. אני יעביר אותך למוקד של זה במישטרה."
"אוקי..." אמרתי והמתנתי.
"שלום" אמרו לי
"שלום... רציתי להיתלונן אל מיקרה אונס". אמרתי.
"כן אנחנו עכשיו נגיעה אלייך רק תגידי את הפרטים של הבית כדי שנוכל להגיעה"
"רק רגע אני ישאל את הכתובת.."
"נויוש תגידי מה הכתובת של הבית שלך?"
" רחוב הרצל 45 "
"הולו אתה שומע?"
"כן.. כן.. אני איתך"
" רחוב הרצל 45" אמרתי.
"אוקיי תוך כמה דקות אנחנו נהיה אצלך".
"תודה" אמרתי וניתקתי את הטלפון.
בינתיים לירן הביאי לנוי כוס מים.
תוך כמה דקות המישטרה כבר הייתה בבית וחקרה את נוי
"תגיד ניראה לך שימצאו את האונס?" שאלית את לירן בזמן שישבנו בצד וצפינו למה שקורא שם בבית.
"לא יודע.... הבעיה שהיא ראתה אותו מטושטש כי לא היה אור" אמר.
"כן...... ואי צריך להיתקשר לאמא של נוי שתבוא" אמרתי והלכתי לכיון הטלפון, חיפשתי בספר הטלפונים שהיה שמור בתוך הטלפון את המיספר הנייד של אמא שלה.
"שלום זאת מירית?" אמרתי בהיסוס.
"כן.. מי זאת?"
"זאת שני חברתה של נוי"
"כן שני.. מה רצית?" היא שאלה.
"תבואי מהר לבית שלכם... אנסו את נוי... היא כבר החקירה המישטרה בבית"
"מההההה...." היא אמרה בהלם. "טוב תגידי לה שתוך חמש דקות אני בבית" היא אמרה וטרקה את הטלפון.
הלכתי באיטיות ללירן. "היתקשרתי אליה" אמרתי לו. "היא אמרה שהיא עכשיו תבואו".
"אוקיי" אמר. "בואי לנוי היא צריכה עכשיו תמיכה" אמר לי ושנינו קמנו והלכנו אליה.
"נוי אמא שלך עוד מאט תבואו" אמר לירן.
"בסדר...." אמרה ועדיין דמעות זולגות מעיניה.
דלת הכניסה ניפתחה וראיתי את אמא של נוי רצה אליה ומחבקת אותה חזק. נוי סיפרה לה את כל מה שקרה.
המישטרה התחילה להיתפוגג לאט לאט מהבית.
השעה הייתה כבר 21:00.
"נויקה.. אני ולירן נילך אוקיי.. עם את צריכה משהו תיתקשרי וישר נבוא" אמרתי
"אוקיי" היא ענתה
נתתי לה חיבוק ונשיקת פרידה ולירון חיבק אותה.
הלכנו לכיוון דלת הכניסה אך משהו עצר אותנו.... זאת הייתה מעטפה שהייתה מונחת בכניסה ליד הדלת.
לקחתי את המעטפה פתחתי אותה והתחלתי ליקרוא. עיני ניפארו לירווחה כשקראתי מה היה רשום בה.
רוצים לדעת מהרשום שם... חיחי... =]... את זה תגלו בפרק הבא=]]
יום טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: