זה לא סתם אולי,הבדידות חזרה לחיי..
עכשיו אני לבד ואין מי שיושיט לי את היד..
אולי זה לא באמת ככה,אולי המציאות שונה,אבל זה מה שאני מרגישה..שאני פשוט לבד!!!
הדמעות לא פוסקות,הכאב לא עוזב אותי בשקט..
הראש לא מפסיק לחשוב..העיניים אדומות כלכך...
הלב כואב לי חזק..דפיקות כלכך חזקות רוב הזמן..
כאב נוראי עובר לי בגוף בכל שניה..
הדמעות נהיו יותר חזקות ..
ואני? כבר לא אני!!
כל יום שעובר,קשה יותר..
כל דמעה יורדת חמה יותר..
כל שניה שעוברת הלב דופק בחוזקה יותר..
כל מחשבה שעולה לי,הורסת אותי עוד יותר..
אין לי שמץ של מושג מה עובר עליי!!
מה שכן זה שחזרתי להרגיש כמו פעם..חיי חזרו להיות שחורים,אותו כאב חזר לחדור בי בכל שניה...
אני זוכרת תימים ההם כמו אתמול,הייתי חצי מתה נשבעת לכם!!!
ועכשיו??אני בתחילת התהליך..לחזור.."חצי מתה"..
והסוף??אהיה שם בקבר !!!
הדיכאון הזה זורם לי בדםםם!!!!
כל הזמן בא לי לצרוח כלכך חזקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק!!!!!!עד שאני יאבד את הקול !!
כל הזמן בא לי לישוןןןןןןןןןןןןן!! עד שהסוף יגיע!!!!
כל הזמן בא לי לבכות!! עד שיגמרו לי הדמעותתת!!!
כל הזמן בא לי חיבוק!! שיעלים אותי מהמציאות הזוווו!!!
כל הזמן בא לי נשיקה קטנה!! שתתן לי להרגיש שעדיין אותו טעם יש לאהבה!!
כל הזמן בא לי פאקינג למות!!! כדי לא לחוות תזה מחדש!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
