°•°•»בעיניים עצומות.»•°•°

בעיניים עצומות - פרק ראשון.

~

"את חייבת לספר על זה למישהו, כמה זמן את עוד רוצה לשתוק על זה?!"

"שירן, כבר אמרתי לך. אני לא הולכת לספר על לאף אחד, או.קיי?"

"מה לא לספר על זה לאף אחד?! כבר שלוש שנים את שותקת לו על זה,

את לא מתכוונת לעשות שום דבר בנידון?!"

"מה זה משנה כמה זמן עבר מאז? מה שחשוב זה, שעברתי את זה כבר,

אין טעם לפנות למישהו, זה כבר שייך לעבר שירן. לע-בר."

"יואו בתאל, שתדעי לך, שאת ממש כמו שפוטה שלו עכשיו.

מה קרה לך?! ממתי את מוותרת ככה לאנשים?!"

"זה לא שייך לוויתור או לא, ואני ממש לא שפוטה שלו.

אולי תרדי ממני שירן? אני לא רוצה לדבר על זה, טוב?"

"מה שתגידי בתאל.. רק שתדעי, שאת עושה טעות.

את יכולה עכשיו להכניס לו בראש, במקום זה את ממשיכה לשתוק על זה."

"תאמיני לי, שזה מה שעדיף. ואני לא ממהרת להכניס לו בראש."

*קיץ, כבר נמאס לי ממעיל, ונמאס ממטרייה.......*

"מה זה? זה הפלאפון שלך צלצל?"

"וואלה, את צודקת. חכי שנייה..

הלו?"

"-הלו, בתאל'וש?"

*מכסה עם היד את הטלפון*

"שירן! זה..זה הוא!!"

"מי זה הוא? מי בטלפון?!"

"זה..זה עידו...עידו התקשר, הוא בטלפון עכשיו!"

"יו, איזה מניאק, הוא עוד שומר את הפלאפון שלך?!

תשאלי, תשאלי אותו מה הוא רוצה."

*מורידה את היד מהטלפון*

"כן עידו, אני איתך. מה קורה?"

"-הכל מצוין, ואיתך יפה שלי?"

"נחמד. מה.. קרה משהו?"

"-לא, לא משהו מיוחד. סתם רציתי לשמוע את הקול שלך."

"הא, או.קיי. חשבתי משהו דחוף."

"-האמת, אבל התקשרתי גם כי רציתי לשאול אותך משהו.."

"אני מקשיבה.."

"-את באה היום למסיבת חוף מאמי? אני רוצה לראות אותך."

"אממ.. מסיבת חוף? לא נראה לי.. אני ידבר איתך כבר בערב."

"-את חייבת לבוא! אני חייב לראות אותך! אני מתגעגע!!!"

 "גם אני מתגעגעת.. אממ.. טוב אני יבוא. מתי זה?"

"-היום, בשעה 8 וחצי בערב. לאסוף אותך מהבית?"

"הא, לא. זה בסדר, אני יבוא עם שירן."

"-סבבה, מת לראות אותך. ביי מותק."

*ניתוק*

"נו, מה הוא רצה הכלב?!"

"הוא אמר שהוא רוצה שאני יבוא למסיבת חוף."

"יופי, אז אנחנו הולכות, אני רוצה לראות איך הוא מתנהג אלייך,

אחרי מה שהוא עשה לך, הזבל הזה."

לפני 3 שנים......

"דיי, את קולטת שסיימנו חטיבת ביניים מאמי?!"

"כן, יואו, זה פשוט לא מתעכל לי!"

"לאיזה ביצפר את עוברת שירנ'וש?"

"אני עוד לא יודעת.. ואת בתאל'וש?"

"לא יודעת, גם אני לא החלטתי עוד.

אבל רק שתדעי, אני רוצה ביצפר שרחוק מפה,

לא רוצה להיות קרובה לכאן, הספיקו לי 3 שנים."

"חח כן, את ממשממש צודקת.

אז לאן נעבור?"

"אממ.. אולי לתיכון החדש שיש בת"א?!

שמעתי שהוא אחלה."

"סבבה! אני ידבר עם ההורים שלי."

"היי בנות, מה קורה?"

"היי סיון."

"נו.. אתן נפרדות מהביצפר בפעם האחרונה?"

"את רואה שזה מה שאנחנו עושות, כמו כולם, לא?"

"תרגעי שירן, לא דיברתי אלייך!"

"הא כן? אז למה בדיוק דיברת ברבים?"

"נו באמת.. אולי תפסיקו לריב?!

אנחנו סיימנו חטיבת ביניים, זהו!

אנחנו כבר ממש אבל ממש לא ילדות קטנות, אין מקום לתירוצים.

ושנה הבאה אנחנו הולכות להיות באותו ביצפר,

ולהיות החברות הכי טובות! שמעתן אותי?!"

"אם כבר מדברים. לאיזה ביצפר נעבור בכלל?"

"אני ושירן דיברנו על התיכון החדש שבת"א, כי שמענו שהוא אחלה.

מתאים לך?"

"ברור. חוץ מזה, אין מצב שאני עוברת למקום בלי חברות.

לא רוצה להיות לבד."

"סבבה, אז כולנו נדבר עם ההורים, ונשמור על קשר עד סוף החופש, כן?"

"ברור"

*עידו, בר ועומרי מתקרבים*

"שלום לכן בנות, נפרדות מביצפר?"

"אכן כך.."

"תגידי בתאל, לאיזה ביצפר את עוברת שנה הבאה מאמי?"

"אני, שירן וסיון החלטנו לעבור לתיכון החדש בת"א, שמענו הוא אחלה.

ואתה בר? לאיזה אתה תעבור?"

"אנחנו עוד לא החלטנו. אבל אנחנו רוצים לעבור ביחד, שלושתינו."

"אולי תעברו גם לתיכון החדש שבת"א בנים?"

"זה נשמע רעיון טוב.."

"כן עידו, ככה נהייה עם הבנות, זה מגניב."

"כן, זה באמת נשמע נחמד."

"טוב, אז תדברו איתנו בנות."

*עידו, בר ועומרי מתרחקים לכיוון היציאה מהביצפר*

"טוב יאללה, שירן, בתאל? אתן באות?"

"יאללה, הגיע הזמן שבאמת נלך, עוד דקה פה ואני מתה."

*נפרדת פעם אחרונה מהביצפר, מהילדים האחרונים שנשארו,

מהכיתות, מהיכסאות, השולחנות, הזכרונות,

שמה את התיק על כתפי והולכת עם שירן וסיון*

"אני עדיין לא מאמינה שסיימנו חטיבת ביניים, שאנחנו עולות לתיכון."

"כן.. טוב בנות, אני פונה פה הביתה. דברו איתי בפלאפון טוב?

מואה לכל אחת."

"ביי מאמי, מואה חזרה"

"אני מה זה מקווה שנעבור לתיכון בת"א שאמרת.. נשמע לי מה זה מגניב."

"כן, גם אני מאוד מקווה שנעבור לשם. הכי טוב."

"טוב יפה שלי, אני נכנסת הביתה. את תסתדרי בדרך לבד?"

"נו באמת שירן.. אני גרה 5 דקות ממך בחייך."

"חח כן. טוב, ביי מאמי, מואה."

"ביי נשמה."

 *יום אחרון לפני סיום החופש הגדול*

"אוף אמא, אני לא מאמינה שזה היום האחרון לחופש!!"

"אין מה לעשות ילדה שלי, הזמן עובר מהר."

*קיץ. כבר נמאס לי ממעיל, ונמאס ממטרייה......*

"אוי שנייה, יש לי טלפון אמא.

הלו?"

"-בתאלי! היי!"

"היי בר, מה קורה?"

"-הכל טוב, מה איך מאמי?"

 "בסדר. מה קרה שהתקשרת?"

"-יש היום אצלי בבית מסיבה לסיום החופש, בא לך לבוא נשמה?"

"נשמע מגניב, באיזו שעה מאמי?"

"-תשע וחצי, את תבואי כן?"

"ברור חמוד. להביא איתי את שירן ואת סיון?"

"-כן מאמי, באמת לא הצלחתי לתפוס אותן בפלאפון,

אז תודיעי להן ותבואי שלושתיכן."

"סבבה לגמרי. נתראה?"

"-בעזרת השם."

*ניתוק*

"אמא! אמא אמא אמא אמא!!! אני יכולה ללכת היום למסיבה אצל בר בבית?"

"מסיבה? ביום לפני תחילת הלימודים?"

"כן נו, בגלל זה קוראים לזה מסיבה לסיום החופש אמא.

אני יכולה ללכת? גם שירן וסיון באות! כולם יהיו שם!! בבקשה?!"

"טוב.. יש לך מזל שאני לא עובדת מחר.

גג 2 בלילה, ואת בבית, אני לא רוצה שלא תקומי מחר בכלל."

"תודה אמא'לה, אני אוהבת אותךךך"

*עולה במדרגות לחדר, מתקשרת לסיון*

"סיוני?!"

"-בתאל'וש, מה קורה מאמי שלי?"

"הכל טוב. תקשיבי מאמי, היום יש אצל בר בבית מסיבת סיום החופש,

הוא אמר לי להביא אותך ואת שירן, כי הוא לא השיג אותכן בפלאפון.

את רוצה לבוא מאמי?"

"-ברור!!! מתי?!"

"תיהיי אצלי בשעה תשע ו-20, ונלך כולנו ביחד. או.קיי?"

"-סבבה, ביי מתוקה"

*ניתוק. חיוג לשירן*

"שירנ'וש?!"

"-הא בתאלי?"

"היום יש מסיבת סיום החופש אצל בר, את באה?"

"-או.קיי, מתי?"

"תיהיי אצלי בשעה תשע ו-20, ונלך אני, את וסיון ביחד, או.קיי?"

"-מגניב. ביי מאמי."

*ניתוק*

מסתכלת על השעון.

"אוי ואבוי לי! השעה כבר 8 ו-40!!

אמא!!!!!!!! נכנסתי למקלחת!!"

אחרי חצי שעה. יוצאת מהמקלחת, מתנגבת.

לובשת חולצת סטרפלז צמודה בצבע שחור,

סקיני-ג'ינס כהה, ונעלי מגף ארוכות בצבע שחור.

עושה פן, שמה קשת שחורה על השיער.

מתפארת, שמה שחור בעיניים, מסקרה, שמה ליפסטיק ורוד בהיר.

שמה את הבושם החדש של ג'ניפר לופז, נעמדת מול המראה

"ואו. אני חייבת להודות, אני נורא יפה."

*דפיקה על דלת החדר*

"בתאלי..... ואו, איזו יפה את!!.... סיון ושירן בסלון מחכות לך חמודה."

"אוקיי אמא, אני יורדת."

"בואי יפה שלי, איזה יפה התלבשת!"

"חח תודה אמא.

היי סיונ'וש, היי שירנ'וש"

"היי מאמי, וואו איזו כוסייית את!!"

"כן, את מאוד יפה בתאל'וש!"

"חח תודה בנות..

אמא'לה, את יכולה להסיע אותנו לבית של בר?"

"ברור מתוקה, בואו."

הגענו לבית של בר, ירדנו מהאוטו,

אמא נסעה. סידרתי את המכנס פעם אחרונה, ונכנסנו.

סיון הייתה לבושה בחצאית מיני בצבע שחור,

וחולצה צמודה בצבע לבן, ונעלי בובה שחורות.

היה לה שיער ארוך עד התחת בערך, בצבא שחור כהה חלק.

היה לה פן בשיער, והייתה לה סיעה לבנה בשיער.

ממש יפה, תמיד אמרתי לה שהיא יפה.

וכנ"ל גם לשירן,

הייתה לבושה בסקיני ג'ינס בהיר, וחולצת בטן צמודה בצבע אדום בהיר בהיר,

ונעלי עקב בצבע אדום דובדבן.

יש לה שיער ארוך, קצת מעל התחת, חום בהיר-כהה מתולתל.

היא הייתה יחסית גבוהה, ומאוד מאוד יפה.

נכנסו, והבנים באו להגיד לנו שלום.

אמרתי שלום לבר, ואז הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי ביחידות,

ועלינו לחדר שלו.

בחדר שלו היו איזה שניים שלושה פוסטרים של שחקן כדורגל,

והרבה תמונות שדבוקות על הקירות שלו עם חברים וחברות.

הייתה לו מיטה זוגית יפה, שני כריות בצבע שחור, ושמיכה בצבע אפור.

מחשב גדול, וכיסא בצבא שחור מסתובב.

"בואי בתאלי, שבי על הכיסא."

"ואיפה אתה תשב?"

"אני.. אני אשב על המיטה."

"או.קיי. על מה רצית לדבר איתי?"

 "תקשיבי. אני לא יכול להסתיר את זה ממך,

אני מרגיש שאנחנו דיי קרובים אחד לשני,

ואני רוצה להגיד לך את זה, אני כבר לא יכול לשמור על זה בפנים."

"נו בר, אתה מתחיל להלחיץ אותי."

"אני אוהב אותך בתאל.. אני אוהב אותך,

אוהב כמו שלא אהבתי מעולם..

ואני מצטער שאני מנחית את זה עלייך בבום,

אני מתאר לעצמי שלא ציפית שזה יקרה.

בטח שלא כאן, ברגע הזה, כשכולם למטה רוקדים ושותים..

ואני יקבל את זה אם את לא מרגישה כמוני,

ואם זה לא הדדי. אני רק מבקש שתיהיי כנה איתי.

גם אם זה אלול לפגוע ברגשות שלי."

שתקתי. לא ידעתי מה להגיד.

הוא באמת הנחית את זה עליי בבום, הייתי בהלם.

לא ידעתי מה לעשות,

בטח לא בידיעה שהיו כמה פעמים השנה,

שהרגשתי כלפיו משהו והוא לא הרגיש כלפיי.

לא ידעתי אם להכחיש את הפעמים האלה, או לזרום איתן,

ולחזור אל התחושות שהיו לי בעבר כלפיו.

הייתי מבולבלת, והוא הסתכל עליי במבט שמבקש תשובה.

"בר......."

"לא בתאל, עזבי. אני מבין שזה לא הדדי, שאת לא מרגישה ככה כלפיי.

זה בסדר, באמת, אני מקבל את זה, תאמיני לי...

את לא אשמה, זה אני שפותח את הפה ומדבר יותר מידי....."

"בר! זה לא מה שהתכוונתי להגיד בכלל טיפש!

אל תיכנס לי באמצע המשפטים, אתה לא יכול לדעת מה יש לי להגיד.."

"אז.. אז מה רצית להגיד?"

קמתי מהכיסא, והתחלתי ללכת לכיוון המיטה, איפה שהוא ישב.

התיישבתי על הברך שלו, עטפתי את ידיי סביב צווארו,

ואז זה הגיע, נישקתי אותו.

הרגשתי שהוא היה בהלם, אבל הוא זרם.

המשכתי לנשק אותו, כשהידיים שלי עדיין סביב צווארו,

והוא שם את הידיים שלו על מותניי.

ככה עברו חמש דקות, התנשקנו.

פתאום הפלאפון שלו מצלצל.

"יש לך טלפון בר..."

אמרתי בעוד הוא ממשיך לנשק אותי.

"תתעלמי, שכולם יקפצו לי עכשיו."

הוא אמר, והמשכנו להתנשק.

פתאום הידית של הדלת זזה.....

ו.............