If I could fly.. I haven't being here already

ילד קטן שמביאים לו שוקולד..

הוא בא ומתחנף כי הוא אוהב אותי.....

אבל אח"כ מספיק לו ממני כי הוא אכל יותר מידי שוקולד וכואבת לו הבטן!

הוא יצטרך להחליט..

נמאס לי שמותחים אותי כמו סוכריית גומי מצד לצד :\

והיום כל התיאורים שלי על ממתקים כי ממש באלי ואין ממתקים שאני יכולה לאכול כרגע,

לא במרחק נגיעה, גם לא במרחק הליכה או ריצה ...

~

היום קמתי ב3 בצהריים, זאת אומרת העירו אותי...

אמא העירה אותי.

הייתי צריכה לבדוק אם אני עובדת היום, והתברר לי שלא..

לא הצלחתי לחזור לישון! אוף זה היה מעצבן,

פשוט היה לי יום של סתלבט, לא עשיתי כלום.

אבל סיימתי אותו בעייפות מטורפת, וזה למה?! כי כל היום התעייפתי מלהיות עייפה

[ומשועממת..]

אפילו לא יצאתי מרוב עייפות, אני לא מסוגלת לקום מהכסא,

אלא אם כן זה לכיוון המטבח לבשל לי ארוחה טובה:]

אני חייבת להגיד לכם,

עדיין לא קניתי את המשאף - סיגריה,

אבל עד עכשיו הולך בסדר..

לא עישנתי כבר מלא זמן

והאמת שלא באלי סיגריה

היו היום 3 פעמים שבהם ממש רציתי סיגריה

ואלה היו ב3 סרטים שראיתי היום.. [ראיתי יותר מ3 סרטים אבל רק ב3 עישנו]

זה פשוט לא הוגן!

חברות שלי מעשנות,

ידידים שלי מעשנים,

ולמרות כל הצורך שלי לעשן, גם כשאני רואה אותם אני מתגברת..

אבל למה זה צריך לבוא גם בסרטים?!

כי זה עושה הכי חשק,

פתאום רואים את השחקן מדליק סיגריה...

עם כל שאכטה שלו אני מדמה את הפעולה..

אבל לא נורא, אני שורדת בלי זה

כי אני יודעת שבסוף זה ישתלם לי.., מקווה..

אבל לפעמים אני חושבת לעצמי

"את מבזבזת זמן...את יכולה לעשן, כי בסוף ברור שתחזרי ואת סתם לא מעשנת עכשיו כשבעצם אח"כ תתחרטי על הסבל שאת סובלת עכשיו"

זה לא שאני מתחרטת, אבל קשה לי לראות סיגריה, כן קשה לי!

ומספיק אני צריכה לסבול את זה כשאנשים סביבי מעשנים,

הכי קשה - זה המתחילים..

הם מעשנים והסיגריות פשוט מבוזבזות,

לא לוקחים לריאות אפילו... איך זה מספק אותם?! חוץ מפוזה כמובן..

~

היום עליתי על המשקל..

הפעם האחרונה שעליתי עליו היה לפני חודש וחצי בערך

קצת לפני שהתחלתי לעבוד

בכל החופש הזה בלסתי כמו מטורפת, ואכלתי כל מה שבא ליד, או לעין...או לכל מקום אחר, פשוט אכלתי

[אוכל זאת ההנאה הכי גדולה בחיים שלי...]

למזלי, זה לא משפיע בדראסטיות על איך שהגוף שלי נראה...

ז"א כשעליתי על המשקל ציפיתי לעלות לפחות ב5-6 קילו..

חח אולי אני מגזימנית...4

אבל לעלות..!

וגיליתי משהו שנורא הפתיע, שימח וריגש אותי בו זמנית

ירדתי 5 קילו =]

אני אוהבת את העבודה שלי!! ..

XD

היום זה לא עוד יום, זה בהחלט יום משמעותי בחיי...

זה לא שלא נפרדנו וחזרנו מליוני פעמים בעבר... (באמת מליונים!!) זה פשוט שהפעם זה שונה.

כשהתחלנו את הקשר שלנו, אני מודה! לא עישנתי..

ואז התחלתי לעשן, והסתרתי את זה ממנו..ומכולם...עד שכולם כבר ידעו וגם הוא, ובגלל זה נפרדנו כמה וכמה פעמים..וחזרנו!

ואז עישנתי, וכולם ידעו...באמת! חוץ ממנו.. :\

אבל התקופה ההיא עברה, החלטתי באמת להפסיק...

ולא עישנתי! מאז שחזרנו...שבועיים לא עישנתי...אחרי שנה וחצי ..., אחרי קופסא וחצי ביום...

כי כשאני קמה בבוקר הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה לא הוא, ולא אף אחד, זה כמה בא לי סיגריה..

ואחרי אוכל...היד שלי מחפשת את הסיגריה באופן אוטומטי...

כשאני יוצאת למסיבה ושותה טיפה, כשאני עצבנית, כשמשהו מציק לי, כשאני מאוהבת..... לפני שאני הולכת לישון..

בעצם, הוא..שלא עישן בחייו..אפילו לא שאכטה אחת ויחידה, וכל הכבוד לו על זה כן?!.. הוא אומר לי שזה קל להפסיק..

ושאם אני לא מפסיקה אני בעצם מוותרת עליו.. :|

הוא לא יודע כמה זה קשה, אבל לקחתי את זה כ"משימה בלתי אפשרית 4" וניסיתי..באמת שניסיתי...

שבועיים..של אכזבות מהקשר הזה.. כמו תמיד, ועדיין - אני? לא מעשנת..

שבועיים של ריבים, רק חזרנו וכבר רבים? ככה זה.... ככה זה כבר שנה וחצי! נפרדים, חוזרים, רבים, נפרדים...

הוא לא הרגיש טוב אז הוא לא בא ושתינו קצת בשביל האוירה של שישי..

שתיתי ומי שמעשן יודע שאין לשתות בלי סיגריה!! אין דבר כזה,

אז עישנתי..

עישנתי 2 סיגריות... 1 פרלמנט ו1 קאמל, אני זוכרת אותן טוב מאוד תיכף תדעו למה......

כשבאתי הביתה שלחתי לו ישר הודעה..שאני מצטערת, אני אוהבת אותו..ואני רוצה לספר לו את האמת למרות שאני לא חייבת!!

שעישנתי 2 סיגריות..

בלילה כששכבתי במיטה חשבתי לעצמי...כמו שאני תמיד חושבת..

אם הקשר הזה מתאים לי, מתאים לו, מתאים לנו... אם אפשר בכלל לקרוא למערכת יחסים הזאת קשר? או בכלל, מערכת יחסים.

והגעתי למסקנה שזה לא מתאים, לא הולך..וזה חוסם את שנינו מהרבה אפשרויות אחרות,

אבל לא הייתי סגורה על המסקנה הזאת כי...אני כלכך אוהבת אותו, הוא האהבה הראשונה שלי ואין דבר בעולם שאני לא יעשה בשבילו!

אז ביקשתי משהו מה'... שאם הקשר הזה צריך להסתיים, שיתן לו להסתיים כשאני אקום בבוקר וכך יהיה לי סימן.

חשבתי שהוא יקבל את ההודעה ששלחתי לו בהבנה, שקשה לי, שזה היה פיתוי חד פעמי..ושכל הכבוד לי שסיפרתי לו ... \=

...

אבל הוא לא...כמו שחששתי.

נפרדנו.

זאת היתה פרידה מכוערת, אני חושבת הכי מכוערת שהיתה לנו עד היום ...זה נשמע אבסורדי אבל היו לנו המון פרידות...

הוא עדיין מתעניין בי..ועברו בסך הכל כמה שעות מאז,

מתקשר עם תירוצים אחרים..

קורא לי את האווי (אויש כמה שזה נשמע טיפשי חחחח)

וכאלה..

הוא אוהב אותי, הוא לא מסוגל בלעדיי.....

אני אוהבת אותו, ואני גם לא מסוגלת בלעדייו.......

ואז עלתה לי הברקה לראש,

אולי אנחנו פשוט יותר מידי רגילים אחד אל השני?!

והוא רגיל שאני תמיד פה

אנחנו רגילים שתמיד נחזור ולא משנה מה?

שאולי בעצם...

בגלל זה אנחנו אוהבים ככה..

ומגיעים למסקנות שאני והוא..זה לא הולך!

אנחנו תמיד חוזרים..

אתם יודעים איך תופסים קופים בג'ונגלים של אפריקה?

עושים כוך קטן בעץ...חור, אבל לא עד הסוף..

בתוך החור חופרים גומה...

ז"א חלל קטן אחרי החור..

בתוך הגומה שמים מלח..

והקופים מטפסים על העצים כדי לחפש מזון וכ'ו..

הקוף מכניס את היד לתוך הגומה...ומוציא...

טועם את המלח..

ו-וואלה, טעים לו!

אין הרבה מלחים בג'ונגלים, בעצם כמעט אין בכלל

אז הוא רוצה לקחת את זה ולנשנש...

ואז הוא מכניס את היד...תופס את המלח,

ועושה אגרוף! (כשהמלח תפוס בתוך אגרופו)

הוא מנסה להוציא את היד החוצה אבל לא מצליח..

כי היא מאוגרפת,

והוא לא רוצה לעזוב את המלח.

וכך הוא יכול להיות תקוע ימים, שבועות, חודשים וגם שנים..

לצרוח ולבכות שהוא תקוע..

והמוח שלו לא מצליח לקשר שהוא פשוט צריך לשחרר את המלח כדי להוציא את היד...

וכמו הקופים גם בני אדם לא?!

כשאנחנו נאחזים במשהו שהוא טוב בשבילנו

קשה לנו מאוד לעזוב

ולפעמים אנחנו יודעים שאנחנו תקועים

ומחפשים עזרה ומישהו שישמע אותנו, במקומות לא נכונים

הבעיה שלנו היא שאנחנו פשוט צריכים להודות בעובדה,

שמתישהו נצטרך לשחרר...

ומוטב שזה יהיה מוקדם מאשר מאוחר..

לכן,

אני את המלח שלי משחררת,

אבל נשארת עם טעם טוב בפה, אני באופן חד משמעי הולכת למחוק את כל הרע מהזיכרון שלי

ולהשאיר רק את הטוב, הרגעים היפים

כדי שכשאני אהיה מבוגרת יותר, ויהיו לי ילדים משלי אני אוכל לספר להם על האהבה הראשונה שלי

והיא תהיה מתוקה, ממש כמו אגדה!

ומהפרידה הזאת הגעתי לעוד מסקנה..

אני חיפשתי סיבות להפסיק לעשן,

לחזור אליו כדי אולי הוא יגרום לי להפסיק

אבל לא יכלתי,

להגיד להורים ואולי הם לא יסכימו לי

אבל הם הסכימו, ויותר מזה אני מעשנת בבית והם אפילו קונים לי סיגריות כשצריך

ושום דרך לא עבדה..

אז החלטתי לעשות צעד ולהפסיק בעצמי,

לא לבד...יש משאף קטן כזה בצורת סיגריה

שיש בו תרופה שעוזרת לתקן נזקים שסיגריות עושות

יש בו גם ניקוטין שהגוף צריך (החומר הממכר בסיגריה)

וגם הוא משאיר טעם של מנטה בפה ואין עשן

וזאת אותה פעולה כמו סיגריה בידיוק.

אז אני אקנה את זה ואפסיק, תאחלו לי הצלחה אני מקווה שסוף סוף ילך לי :] ...

שבוע טוב!