לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  יעליי...>>

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2007

פרק 4


נאור הרגיש במבוכה. הוא לא אהב שבנות בוכות, הוא לא יודע להסתדר במצבים כאלה.

הוא רק חיבק את טלי אליו ושתק.

היא הרימה אליו את ראשה. הדמעות כיסו את לחייה.

"די, נאור, אני לא יכולה יותר. הם חושבים עכשיו שאני פסיכית....אנ..אני פשוט לא מסוגלת יותר.

אתה הבנאדם היחיד שיש לי עכשיו.." היא משכה באפה והביטה אליו.

המבט הזה. אותו מבט שתמיד שיתק אותו. כל אותם רגשות שבו והציפו אותו.

כמה עמוקות אותן עיניים....העיניים האלה שיש מאחוריהן כל כך הרבה. מבט כל כך משמעותי.

"די, מאמי, הם רק מנסים לעזור לך....אני מבין איך את מרגישה, פשוט תגידי להם

שאת לא רוצה עכשיו את כל העניין הזה...תגידי להם שאת רוצה להיות קצת לבד."

"אמרתי, תאמין לי שאמרתי...הם עכשיו לא סומכים על מה שיוצא לי מהפה..אני פשוט...

כל כך אין לי כוח. אני לא רוצה יותר, נאור."

הוא שב לחבק אותה. לאט לאט נרדמה בזרועותיו, בחיבוקו האוהב.

היא כל כך שמחה שיש לה אותו. מה הייתה עושה בלעדיו?

 

~~~~~~~~

 

טלי נרדמה בבהלה. מה? איפה אני? מה השעה?

היא הביטה אל שעון הקיר שמעל המיטה.

פאק! אני פה כבר 4 שעות!

היא קמה אל הסלון. נאור צפה בטלוויזיה.

היא התיישבה לידו. רק התיישבה ושתקה.

הוא חיבק אותה אליו ושניהם ישבו שקטים עד שעה מאוחרת.

 

~~~~~~~~

 

"איפה לעזאזל היית? את יודעת בכלל כמה דאגתי?! עכשיו את מבינה למה אני שולח

אותך לפסיכולוג?! בגלל כאלה דברים! את לא יודעת בכלל מה עבר לי בראש!

איזה פאקינג סרטים הרצתי!! אין לך שום אחריות?! אני פשוט לא..."

 

טלי הפסיקה כבר מזמן להקשיב.

הייתה רגילה כבר לצעקות של אביה. היא הביטה בשעון.

בטח עוד 10 שניות הוא ישאל אם אני בכלל מקשיבה לו...

אני אגיד שכן והוא ישלח אותי לחדר.

 

"את בכלל מקשיבה לי?!"

"כן."

"טוב, לכי כבר לחדר. אני לא יכול לסבול את זה עכשיו."

 

טלי נכנסה לחדרה וסגרה את הדלת אחרייה.

היא התיישבה על המחשב והתחברה למסנג'ר.

היא הסתכלה על ההודעות שנשלחו אליה.

מסננת, מסננת...הו, הודעה מחגית. טוב שהיא נזכרת בי באמת!

"מאמי, איפה את? לא רואים אותך בכלל.. ;).."

 

אמא שלך מאמי, כלבה.

רק כשאת צריכה משהו את נזכרת בקיומי. לכי תזדייני. את וכל החארות האלה.

איזה מזל שיש לי את נאור. היא חייכה לעצמה.

המשיכה להסתכל בהודעות.

עינייה התרחבו כשהביטה באותה הודעה.

מה לעזאזל הוא רוצה ממני עכשיו?!

היא כפתה את פנייה בידייה ובכתה.

 

~~~~~~~~

 

חח מקווה שאהבתם.....אני יודעת שהסוף לא היה כל כך מותח אבל באמת

שניסיתי והיה לי קשה לכתוב את הפרק הזה....   :/

אז...תגובות?  =))

 

 

נכתב על ידי יעליי...>> , 3/11/2007 16:40  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



308
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ליעליי...>> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על יעליי...>> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)