"די נאור אני לא יודעת מה אני עושה..."

"נו די יפה שלי את תראי שהכל יהיה בסדר......הוא בטח סתם רצה להפחיד אותך."

"הוא לא, אני מכירה אותו טוב, וגם אתה. אתה יודע טוב מאוד שכשהוא מאיים הוא רציני."

לנאור כבר לא היה מה להגיד, הוא ידע שזה נכון.

~~~~~~~~~~~

טלי חזרה מאוחר באותו ערב. אביה ישב בסלון וצפה בכדורגל.

היא נכנסה בשקט לחדרו של רונן. הוא קרא ספר.

"רו...אני יכולה לדבר איתך?"

כשהייתה קטנה, לא ידעה לבטא את שמו של רונן, וכל שיצא מפיה היה "רו". מאז כינוי זה דבק בו בשיחותיהם.

רונן סגר את הספר והתיישב עם פניו לאחותו הקטנה.

"אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל....אתה זוכר .. אתה זוכר את עמנואל?"

צמרמורת עברה בגבה רק מביטוי שמו.

רונן הזדקף.

"למה, הוא בא לפה? מה הוא עשה לך?! טלי, תעני לי!"

"הוא לא בא לפה, הוא...הוא שלח לי מייל, ו...אתמול הוא התקשר אליי."

רונן נלחץ. "מה הוא רצה?!?!"

בשלב זה טלי החלה לבכות.

"הוא...הוא אמר שהחשבון בינינו עוד לא סגור ושהוא ידאג לטפל בי, וש..ושהוא יודע לאן עברנו."

רונן הרגיש חסר אונים. מה יעשו עכשיו?

~~~~~~~~~

"את מבינה, ואז אני שוכבת לי על המיטה, כולי בוכה, ומישהו דופק בדלת...אז ניגבתי את הדמעות וקמתי לפתוח

וזה היה מתן....ואז אני כזה 'מה אתה רוצה?' כולי כועסת עליו ואז הוא בא ואומר לי שהוא ממש מצטער....

אז סגרתי לו את הדלת בפרצוף.....הלכתי לחדר, והפעלתי מוזיקה מהמחשב, ואני מגבירה כזה עד הסוף...אני חושבת שנרדמתי לכמה זמן, והיה כבר איזה אחת עשרה בלילה....ואז הטלפון שלי צלצל, אז אני עונה וזה היה טל....אז הוא שאל אותי אם אני רוצה לצאת, ואמרתי לו שאין לי מצב רוח לצאת, אז הוא אמר 'טוב אז אני בא אלייך!'....ואז הוא ניתק לי ועכשיו הוא בדרך לפה."

"חח איזה חפירה!!  טוב תשמעי מאמי אני חייבת לזוז אנחנו כבר נוסעים....אני בבאסה שאני לא יכולה לבוא גם..."

"נו לא נורא גם ככה את באה שבוע הבא, נכון?"

"ברור שאני באה, נראה לך שאני מפספסת את זה?"

"לא חשבתי כך לרגע"

"חחח...טוב ביי מאמי אוהבתותך!"

"גמאני כוסית אחת! חחחח   ביי"

"ביי"

אורלי ניתקה את הטלפון. היא זרקה אותו על מיטתה ונשכבה עלייה, מחכה לפעמון הדלת שיצלצל.

~~~~~~~~

"שלום, אני יכול בבקשה את מספר הטלפון של עמנואל שוורץ?"

"מאיזו עיר בבקשה?"

"חיפה"

"אני מצטערת, אדוני, אבל מספר הטלפון חסום ואני לא יכולה למסור לך אותו."

"חסום? ואין דרך שאני יכול להשיג אותו?"

"אני מצטערת."

"טוב, תודה....להתראות."

רונן ניתק את הטלפון והטיח אותו ברצפה. אין לו מה לעשות.

הוא הלך לעבר המטבח, כשפעמון הדלת צילצל.

"טלי, את יכולה לפתוח?"

טלי קמה באי רצון מכסאה וניגשה אל הדלת.

גיחוך קל נשמע מהעבר השני. טלי פתחה את הדלת.

זעקה קטנה יצאה מפיה.

לפתע, שקט.

~~~~~~~~~~

קצת מתח לא מזיק..... (:

איך יצא?