אהובתו לשעבר

אני גדולה עליך בכמה מידות

כמו ג'ינס שאמא קנתה לי במידה הלא נכונה.

ואיך משהו יכול להרגיש כל כך נכון ולהתנהל לא באותה צורה

אני שואלת אותך בעיניים גדולות כשאתה מתיישב על הספה הירוקה

אתה מחייך את החיוך האני-יודע-הכל שלך ואומר לי שאני עוד ילדה.

ובאמת בא לי לשכב על השטיח האדום בסלון לרקוע עם הרגלים על האצפה

ולבכות כמו ילדה קטנה שלא קיבלה מה שהיא רוצה.

אני אומרת לך שחלומות באים לאט והולכים מהר,

ושאני רוצה לקום כדי להגשים לך אותם.

אתה מחייך אליי עם שיניים לבנות,

מלטף לי את הראש כמו לילדה בגן ואומר שחלומות זה לילדים.

ובא לי להושיב אותך על הכיסא ולהסביר לך על רגשות

ואני מאבדת את הטעם ואתה מאבד אותי..לרגע.

אני פותחת את החלון הגדול שמשקיף בדיוק לכביש הראשי

וצופר המכוניות קוטע לי את המחשבות,

אתה אומר שגשם תמיד עושה אותך שמח ואיכשהו אני תמיד נהיית עצובה.

והמעגל הזה עושה לי סחרחורת ואני מבריחה אותך החוצה וקל לך לברוח..

אתה אומר שקשה לך להתמודד איתי כשאני כזאת,

אז אני עושה פרצוף חמוד כי אני חושבת שאולי זה יפצה קצת על השאר..

ובא לי לצעוק לך ישר לתוך האוזן שאתה היחידי שיודע להתמודד איתי

ואז אולי זה יכנס לך קצת לראש ומשם ללב.