היי,אני איימי.

ויום בהיר אחד התחשק לי לעשות סיפור בהמשכים.XD

אז הינה לכם פרק 1.^^

"אנה..מאמי..קומי,את תאחרי.." שוב אמא שלי והשטויות שלה,אני כ"כ שונאת שהיא קוראת לי 'מאמי',זה כינוי כזה מעצבן..!

קמתי מהמיטה,והסתכלתי בשעון.השעה 7 וחצי.

אני כ"כ שונאת את בית הספר,הוא מלא בערסים ובפרחות,ובפרחה הראשית-ניצן.אני כ"כ שונאת אותה,את ניצן,אני פשוט לא יכולה לתאר עד כמה.

שכחתי לספר על עצמי.אני אנה,בת 15 עוד מעט,לומדת בכיתה ט' בת"א.לחברה הכי טובה שלי קוראים לירון,ואנחנו מכירות מהגן,ואנחנו כמו אחיות.

יש לי אחות קטנה ושמה מיכל,היא בת 10,היא קרצייה אמיתית,אבל היא עדיין אחותי ואני אוהבת אותה.

אכלתי ארוחת בוקר והלכתי לארון.'מה אני אלבש?' הרהרתי לעצמי,ובסוף בחרתי בגופייה בצבע אדום בהיר וג'ינס רגיל עם חגורה אדומה עם כוכבים זהובים.מרחתי במהירות לק אדום תואם לבגדים,התאפרתי בעדינות ויצאתי לתחנה.

האוטובוס עדיין לא הגיע,בתחנה ישבה אישה צעירה עם תינוק בידיה,וגם נער,בגילי בערך.הוא היה מדהים,עיניו היו ירוקות בהירות,והיה לו שיער שחור פחם,עד הכתפיים.

לא הפסקתי לבהות בו,אני מקווה שהוא לא שם לב..

אחרי כמה דקות האוטובוס שלי הגיע,ולשמחתי הנער החתיך עלה עליו.הנהג ניקב לי בכרטיסייה והתיישבתי באמצע.

הנער שילם והלך באוטובוס,והתיישב בדיוק מולי.הלב שלי כמעט עצר.הסתכלתי עליו שוב,והוא הסתכל עלי..החלפנו כמה חיוכים ואז לירון,החברה הכי טובה שלי,עלתה.

"היי מותק.." אמרה לי לירון ונתנה לי נשיקה בלחי.גם היא שמה לב,כמובן,לחמוד הזה.

לירון (בלחישה):"מי זה החמוד הזה?"

אני:"אין לי מושג,הוא עלה איתי בתחנה..הוא פשוט מהמם.."

לירון הסתכלה עליו כמה שניות ואז קיבלה הודעה.

*מאמי שלי,מת עלייך ומת לראות אותך שוב*

אני הייתי בהלם,מה זה?! ללירון יש מישהו והיא לא סיפרה לי?

אני:"לירון..מה זה?!"

לירון:"זוכרת את שחר..? זה מט'3?"

אני:"הא זה שדלוק עליך?"

לירון:"כן..הוא השיג איכשהו את המספר שלי..והוא לא מפסיק לשלוח לי הודעות ולהתקשר.."

אני:"הא חחח..מסכנה שלי.."

שחר רודף אחרי לירון כבר שנה שלמה,עוד מכיתה ח'.

אני:"אז אולי פשוט תצאי איתו פעם אחת וזהו?"

לירון:"אנה,אני בחיים לא אצא עם שחר.הוא החנון של השכבה,והוא כזה דבק,אחרי שאני אצא איתו הוא יידבק אלי עוד."

אני:"טוב.." נמאס לי כבר לשכנע אותה.

האוטובוס הגיע לתחנה שלנו,ויצאנו.הילד החתיך יצא גם.רציתי לצרוח 'יש!' אבל התאפקתי.

הלכנו לכיוון בית הספר,והחתיך גם נכנס,והלך לכיוון ההנהלה.

בדיוק נשמע הצלצול,ואני ולירון הלכנו לכיתה שלנו.

"אני לא מאמינה,תנ"ך על הבוקר.." מלמלתי לעצמי בעצב.

המורה נכנסה לכיתה,והתחילה בשיעור.

אני כמעט נרדמתי,ראיתי סרטים כל הלילה.לפתע לירון תקעה לי מרפק,וקמתי מיד.

לכיתה נכנס מישהו.

"תלמידים,תכירו,זה התלמיד החדש שלנו..קוראים לו מאט והוא עולה חדש מארה"ב.."

זה היה הוא! הילד מהאוטובוס!