וואו, כבר חודש וחצי שלא עידכנתי.

מישהו מוכן להסביר לי מה זה הנושא החם "אם אתה מבשל ספגטי והמים לא רותחים"? סלחו לי שאני לא מבינה את זה... אבל אהבתי שזה אם אתה מבשל. פפף...

*עריכה - הבנתי מה זה הנושא החם לאחר שחשבתי ברוב תבונתי לבדוק מה זה. מצטערת על הבורות שלי בשירים ישראליים. שירים באנגלית שליטה!*

לפני שבועיים התפוצץ לי הראש ובדיוק לפי חוקי מרפי השכנים התחילו לנגן מוזיקה בעוצמה עוצמתית ובדיוק מדויק לפי חוקי מרפי זה היה מזרחית.

פתחתי את החלון והתבוננתי בהם למשך חצי דקה, רוקדים, משתגעים ומזייפים שירים של מיני "אנחנו-קוראים-לעצמנו-זמרים" מזרחיים.

מייד החלתי במלחמת שכנים ואמרתי להם ברוב נימוסיי שיסגרו את המוזיקה הדפוקה הזו מיד ואם לא אני אדחוף להם אותה למקום לא נעים.

הם רק צחקו עליי והמשיכו להתרפע כיאה לצעירים בני 18-19.

וכך שכבתי לי בחדרי, אוזניי אטומות בין הכרית לסדין. הובסתי שוב בידיי השכנים בעל הטעם המוזר במוזיקה (תלוי איך אתם מגדירים מוזיקה). אין צדק בעולם.

לא קרה לי הרבה מאז הפעם האחרונה שעדכנתי חוץ מזה שהייתי עסוקה עד מעל הראש בנסיון ללמוד למבחנים ובכלל בלימודים (לא עזר לי ממש), בנסיון לרכוש חברות בכיתה (נו, הייתה התקדמות) ובנסיון למצוא זמן להיות עם החברות הקודמות ויותם בין כל מבחן ומבחן (לא יצא כל-כך).

ואני שואלת אתכם את השאלה המתבקשת: בשביל מה? בשביל מה בית-ספר?

וזו לא עוד סתם שאלה טיפשית חסרת חשיבות. בשביל מה? הרי מה נזכור מזה אחר-כך? מה נזכור מהיסטוריה? תנ"ך? ספרות? אני מנסה לקרוא ספר ובו בזמן לנתח את מה שכתוב כשהשורה הייתה "ואז היא נפרדה ממנו לשלום". הרי מה זה יכול להגיד לי? זה משפיע עליי קשות.

ועכשיו חברים - למה מתמטיקה? למה אני צריכה לדעת הנדסה? מה זה יעזור לי לעזאזל?!

רוני, תרגעי. עכשיו קחי נשימה עמוקה. ותנשפי. תשאפי. ותנשפי. תשאפי... כבר קיבלתי היפרוונטילציה.

טוב, חברים דמיוניים שלי, כפי ששמתם לב, אני עייפה. שיהיה לכם לילה טוב,