*את עדיין ילדה,את ודאי לא יודעת את אשר שתי עינייך מבקשות..*

תגידי, יש לך פלסטר?
אני רוצה לשים אותו על החור,
זה שיש בבלון שלך.
נו, הבלון האדום הזה,
שכולם קוראים לו לב.

רוב האנשים חושבים שהוא יכול להישבר,
ומה שנשבר הרי נורא קשה לתקן.
אז רציתי שתדעי, שהוא לא.
הוא לא שביר, הוא רק גמיש.
יכולים לעשות בו חורים,
ולהוציא לו קצת אוויר,
ולפעמים גם את הכל.
ואז הוא מתכווץ, והופך למקומט,
והוא קצת דומה לצימוק- יבש וחסר חיים.
אבל, גם כשהוא ריק,
הוא עדיין פועם.

ובניגוד לשברים שקשה לאסוף-
לנפח מחדש הרבה יותר קל.
זה נורא פשוט בעצם,
רק לקחת שאיפה, אחת ממש ממש גדולה,
עמוקה כזאת, כמו שהרופא תמיד מבקש כשהוא בודק לך את הנשימה,
ואז בנשיפה אחת חזקה למלא בו אוויר מחדש.
אני יודעת,
לפעמים את מרגישה חנוקה, וקשה לך,
ונדמה לך שבכלל הריאות משותקות ביחד עם הלב.
אבל הן לא.
תתחילי בשאיפות קטנות,
ולאט לאט זה יתמלא.
ועם כל נשיפה שלך לתוך הבלון,
הוא יתנפח, עוד קצת ועוד טיפה.
ובלי שתשימי לב, הוא יחזור לבהוק,
ופתאום תשימי לב שמבצבץ לו שם איזה שרבוט לא ברור,
שיתגלה לך בבירור רק כשהבלון יתנפח עוד קצת.
וכשהבלון יהיה גדול ועגול-
תשימי לב,
שהשרבוט הזה?
הוא בעצם חיוך.

אני הולכת להביא לך פלסטר-
יש לך בלון לנפח.

קטע שקראתי והתאהבתי

מקווה שגם אתם :)

ד"א העיצוב החדש של ישרא מזעזע ביותר.