וכמו גאות ושפל,
גל עצום של חולשה עוטף אותי, ואחר כך בורח במהרה.
משאיר אותי כאן , לבדי .
בלי אף אחד מסביבי אשר יוכל לעזור .
אני הולכת ומחפשת את הכוח המיוחד הזה -
את התקווה שבמצב כזה אני כל כך צריכה , כדיי להתגבר על האפיסת כוחות , כדיי להילחם בגל בכל כוחי אשר נותר;
אך כמו תמיד , כמה שאני מחפשת - היא בורחת רחוק ורחוק יותר.
מסתגרת בתוך עצמי ויכולה להרגיש את הרוח הקרה מלטפת את לחיי הרטובות.
רק התקווה יכולה לעזור לי עכשיו מסננת לעצמי שוב ושוב . אך כנראה שהיא אותי נטשה ממזמן ,
ומה שנותר לי הוא רק להסתכל לעבר הים
ולקוות שהגל לא ייכה שנית ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
*