לפעמים ברגע המיוחד הזה ,
דקה לפני שאתה מאבד את העשתונות ,
צריך לעצור את עצמך .
לנשום עמוק עמוק עד שהזעם והכאב החזק פוחתים
להרגיש איך הכאב אט אט נעלם ומתפוגג ,
הכאב המייחל הזה שבעבר כ'כ רצית שהוא ייגמר
עכשיו נראה כמו זיכרון יישן .
ממשיכים הלאה ורק אחרי שנרגעים ,
להגיב .
רק אז להגיב .
ובמבט לאחור אחרי זמן מה
שוכחים על מה כאבת , על מה זעמת וכעסת כל כך .
וממשיכים בשלך
עד שהשלווה שוב מתערערת
והפעם אתה לא יכול לעצור את עצמך כמו פעם שעברה
הפעם כן איבדת את עצמך , את העשתונות .
כן הגבת לפני, לא לקחת נשימות .
הכאב אוכל אותך מבפנים ואין זמן לנשימות אין זמן להירגעות .
עם עיניים מלאות דמעות זה הזמן לרוץ
להיעלם .
