כותבת למגירה

דוחף אותי קדימה

האצת בי לקפוץ

כירסמת את החומות שלי

צופה בהן נופלות

זו תחושה משכרת

להיות תלוי באוויר

לבטוח באדם לצידך

לדעת שיחזיר

אך כח הכבידה

בעל השפעה מוכרת

ולפני ששמים לב

האדמה חוזרת

מתעקש להישאר במקום

אני ממשיכה לנוע

לא חוויתי הכל

עד שחוויתי זעזוע

פולש אל תוכי

מקלף שכבות

במגע כוחני

גורם לי לרעוד

מפחיד ומסקרן

כמעט באותה מידה

אני שוכבת בשקט

ומחכה

מניחה לך

ישות מופשטת

למלא אותי

אני משותקת

שרויה בהלם

מפחדת לנוע

פן תיעלם

וישאר רק געגוע

עומדת על הצוק ומביטה,
ירוק למטה, כחול עמוק מעל,
סירת מפרש באופק וכוכבים בחלל
הכל נראה רחוק כל כך

מושיטה ידי לתפוס בשלך,
רוצה לחלוק את הרגע הזה איתך
לשבת לצידך, ככה סתם בלי סיבה
לטבול בשקט ולהרגיש קטנה

הצבע מתחלף, השמיים מתבהרים
הנוף אולי נראה אותו הנוף
אבל אתה מזמן כבר לא איתי
ואני - כבר מזמן לא אני