|
| 10/2009
אין עליי!
לגרום לאנשים להתאהב בי, זו המומחיות שלי
"יותר מזה,אני אהיה נחמד תמיד ואני אתן לך ההככלל!"
תמיד רציתי הכל...
| |
ציירתי לי עץ ציירתי עץ עם שורשי זהב. שורשים עם לבבות בקצה, כי אני רוצה לגדל ולצמוח למרחב ולמצוא ככה אהבה. ואז חולפת בראשי המחשבה, האם פספסתי אותו? את ה'אחד'. הוא הבין אותי, ואת הצרות הפנימיות שלי. חלקנו את אותן הפוביות ואותן האהבות. וכששרנו , הרגשתי את האהבה הכי חזקה שאי פעם הייתה לי. רגש שלא עוזב אותי במנוחה, לא משנה איפה אהיה ומתי.
והעץ שלי הפסיק לצמוח, ולא הרחיק את שורשיו והתקבע במקום ובסופו של דבר נשר, כמו כל העצים בסתיו. ואני מודה שעונת המעבר עושה לי רק רע. אלרגיה מעצבנת, רק מתגרדת כל היום. היום קצר יותר וגם ככה חסרות לי שעות שינה. וזוהי תקופה עמוסה של לימודים, הסתיו. אין לי זמן לכלום - לא לעצמי ובטח לא לאנשים שאני אוהבת. התקופה הופכת אותי לקודרת וקצרת פתיל, אני סגורה ומכונסת בתוך עצמי ולפעמים אפילו מצליחה לשכנע את עצמי, שטוב לי ככה.
וביורה הראשון של השנה, הדבר היחידי שאצפה לו הוא הפריחה המחודשת של העץ שלי. אצפה מעצמי שאפתח משהו שהוא מעבר לרגש מקובע, שאתפתח מעבר לאובססיביות ללהיות נאהבת, ושאפסיק לחפש את עצמי באחרים. והלחץ יירד מעט ויהיה לי יותר זמן. ואפילו , מטעם הזמן שיתפנה, יהיה לי זמן לישון.
מהיום הראשון של הסתיו לא הרגשתי דבר. שיגיע החורף, אני רוצה לפרוח מחדש.
| |
|