
|
| 8/2007
אז מה אני רוצה, בעצם? בשעה זו של הלילה (03:33 נכון לרגע כתיבת הפוסט) מצאתי את עצמי גולשת בבלוגי פרו-אנה. את מחלת העצבים אני מוצאת מחרידה, ואת הרצון לגרום לעצמך חולי נורא אף יותר. אבל הצלחתי למצוא מה לחבב ברצח העצמי הזה-הנחישות, ההתמדה, הנכונות להקריב הנאות קטנות בשביל להגיע למטרות גדולות. אני חלשה בקטע הזה, חלשה מאוד. יש לי כושר התמדה אפסי ונכונות אפסית להשקעה. יש לי חלומות גדולים, ואני לא זזה כדי להגשים אותם. וחשבתי ש, ובכן, אם הן מצליחות להפוך לשלדים בעזרת Thinsperation, תמיכה הדדית ותזכורת כתובה למטרה, אין סיבה שאני לא אצליח. אני מקווה לא להכניס לשם שנאה עצמית, ואני מקווה שאחזיק מעמד. מן הסתם, אני כבר רואה את תגובות הנאצה מגיעות. נואצים יקרים, הניחו את המקלדות. זה באמת לא מפריע לי. וזהו זה, בעצם. נראה אם זה ישיג לי תעודות הצטיינות, זה באמת כל הפידבק שאני צריכה.

| |
|