nevermore

ביום שבו הדם זרם כמו מים

אתה בהית ואמרת

שאלו תעתועי הערפל

ואני,

עם הכאב אשר אתה בו לא היכרת

היכרתי את עצמי לראשונה.

המפלצת, שלקיימה היטב דאגתם

לפתע מנדנה הוציאה

את חרב הטירוף

אשר מאז ומתמיד

הייתה מוסתרת בידה

וכל קולות השרפים

לחשו לי להכות.

אז בשמחה עיוורת

הגשתי את ראשך על טס מוכסף

לאדונים, אשר לראשונה אימצתי אל חיקי.

וכמון תינוק טהור ותם צחקתי

ברגע שעל ראשי נפל האור

ראשי,

המונח על טס כסוף

בפני האדונים.