ותחשבו על זה

שלושה אישים מרכזיים בישראל עומדים בימים אלה בפני האשמות מסמרות שיער, שלו היו מוכחות כנכונות היו מעוררות רעידת אדמה פוליטית. על פי הטענות, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שילם עשרות אלפי דולרים במזומן לקבלני ביצוע פוליטיים. שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן, קיים מפגשים עם זונות בחברת ידידו מרטין שלאף, ויו"ר ההסתדרות עופר עיני, מהמר בדירות מפוקפקות כשהוא משלם בכסף שלא שייך לו.

נגד השלושה לא הוגש כתב אישום ואפילו לא נפתחה חקירה, התקשורת לא מתייחסת לטענות ורובו המוחלט של הציבור כלל אינו מודע לקיומן, ויש לכך לפחות שתי סיבות טובות. הראשונה: ההאשמות הללו מועלות ללא סימוכין בסרטוני יו-טיוב - מקור שקשה להסתמך על אמינותו. שנית: הטענות מועלות על ידי אלדד יניב, מקור נוסף שקשה להסתמך על אמינותו – הן בשל עברו המפוקפק (לפי עדותו שלו) והן בשל הקופון הפוליטי שהוא מבקש לגזור – בחירה לכנסת אותה אמורה  סדרת סרטוני "השיטה" של מפלגתו #ארץחדשה לקדם.

למרות שידעתי על קיומם של הסרטונים, לא צפיתי בהם עד לאחרונה, בעיקר מכיוון שלא התייחסתי ברצינות לאלדד יניב, שנראה בעיני כמי שמכה בציניות על חטאי העבר רק כדי לקדם את עתידו. ובכל זאת, נתקלתי באחד מהם בפייסבוק, ואחריו לא יכולתי שלא לצפו בכולם. המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה דומה לתחושותיי למראה פעלול בביצועו של אורי גלר – הבחור הזה עושה משהו מרשים אבל לא הגיוני שזה אמיתי. המחשבה השנייה שמטרידה אותי הרבה יותר היא שאם מדובר בהכפשות חמורות כל כך מדוע לעזאזל האישים הנכבדים לא טורחים להגיש נגדו תביעת דיבה.

ייתכן והימנעותם של נתניהו, ליברמן ועיני מהגשת תביעה שכזו נובעת מסיבה טקטית, קרי ההשערה שרוב הציבור לא מכיר או מאמין ליניב, ושהגשתה רק תעניק לו חשיפה ותעורר הדים שיזיקו להם. אולם כל עוד איש מהם לא פנה לבית המשפט, חובה על כל אזרח שנחשף לנושא להרהר גם באופציה השנייה, אפילו שהיא מבוססת על האינטרסים והפה של אלדד יניב: התביעה לא מוגשת כי לא מדובר בדיבה, אלא באמת. ראוי להדגיש שעל פי חוק לשון הרע, אם יניב ייתבע, הרי שכדי להימלט מאימת הדין, יהיה עליו לטעון ל"אמת בפרסום", וחובת ההוכחה תהיה עליו. או במלים אחרות, אם ידיהם של ראש הממשלה, שר החוץ ויו"ר ההסתדרות נקיות, הרי שהם עומדים בפני ניצחון קליל שיהפוף את יניב ללעג ולקלס.

ובחזרה למציאות, בה הסרטונים עדיין באוויר, והבכירים שותקים. כדאי אמנם לקחת את אלדד יניב בעירבון מוגבל, אך מכאן ועד התעלמות מהטענות הסנסציוניות שלו הדרך ארוכה. מכיוון שלא מדובר באזרח מן המניין שמחליט לנבל את הפה ברשת אלא במי שישב בחדרי החדרים עם מנהיגי המדינה, יש לדרוש מה"נאשמים" תשובות, ויותר מכך - לדרוש שיתבעו אותו. רק כך יוכלו להפיג את רסיסי החשש שמא בארונם יש שלדים גדולים, שמטילים צל על המשך כהונתם.

גם אם סיפוריו של יניב נשמעים הזויים אסור לשכוח שההיסטוריה הפוליטית העצובה בישראל כבר הוכיחה שהמציאות עלולה לעלות על כל הדמיון, ושמספר מכובד מנבחרינו כבר פשטו את החליפה והעניבה אותן החליפו במדים כתומים של שב"ס. במדינה בה הנשיא לשעבר ניצל את מעמדו כדי לאנוס, ראש ממשלה הורשע בפלילים, שר הביטחון ביצע מעשים מגונים, ושרי אוצר ופנים נטלו שוחד, מדוע עלינו לפטור בהינף יד טענות שמשמיע מקורב לצלחת אשר ידע יש לשער שביום מן הימים הוא עשוי להידרש להוכיח בבית המשפט את טענותיו הקשות?