בזמן האחרון לא היה לי רגע לנשום.

הפוסט הקודם נכתב ביום הפוגה, וכל התגובות שעניתי נכתבו על חשבון דברים אחרים.

דברים כמו מתמטיקה.

או אנגלית.

או כל דבר אחר שבא בצורה של מורה מרובעת-מיושנת-שמדברת-לאט-מדי.

[שינדלר, אני מניחה שזה רמז מספיק עבה]

אז אני ממש עסוקה.

וגם חמוסה.

הסבר: אבא החליט, ככל הנראה, שאני צריכה להשמיע את נפיחותי בציבור לעיתים קרובות יותר, והתחיל לשלוח אותי יום יום עם סנדוויץ' עם חומוס לבית ספר.

אפילו למוכרת בקפיטריה כבר נמאס לראות אותי [אפילו שאין לנו אחת כזו].

אלף.

הגעתי לאלף.

עברתי את מחסום העליבות.

עכשיו נשאר רק ללמוד לכתוב כמו שצריך, ואז הכל מסודר.

רגעים של פאקציות מתפרצת...

עכשיו תנו לי כמה רגעים של פאקציות.

[אם אתם ממש מתעקשים, מותר לכם להמשיך הלאה...שויין]

ל**ק  עב7ת*  תאלףףףףףףףףףף  ל***קק!!!

זה ס!א! מאדהיייייםםם!!!!!!!

~מתנשפמת בכבדות~

די.

עבר לי.

לא רוצה פאקצה.

הגיגים. [כי כבר מזמן לא בלבלתי לכם את השכל...]

תהיתי לי, אם לאלה שמפרסמים את "המכרז של המדינה", יש עוד מספיק שמות שנגמרים ב"רז", בשביל הפרסומת שלהם...

הריון.

כי אם נתעלם מזה, זה בטח יעלם, לא?

ושוב אמא'שלי:

-"אמא, תראי איזו חצאית יפה!!!"

-"כן...גם המחיר יפה..."

כן.

מחירים ידועים בתור דברים יפים.

עד כאן ממני להיום-

~עדשה קשה~

כי זו דרך נהדרת לחתום פוסט.