אקטואליה.

טוב, אין לי משהו חכם להגיד על המילה הזו.

אז אני, לשם שינוי, אשתוק.

ערפאת

מוצאי- שבת.

רעשים רגילים של רדיו נדלק, כלים של אחרי שבת, חדשות.

ערפאת.

יש.

עוד לא מת.

אוף.

מתי כבר?

לא ידוע.

מוות קליני?

כנראה.

אוקי.

הגיע הרגע לבשר לכל אותם כתבי חדשות ברדיו ובטלוויזיה, וגם בעיתונים, שפשוט צמאים לחדשות באופן היסטרי, שמצבו של הכבד של ערפאת מעניין אותי בערך כמו הציפורן בזרת שלי.

[אולי באמת הגיע הזמן לגזוז אותה. אוקי. די]

גוש קטיף

ככה זה, כשאתה לומד בבית ספר דוסי למהדרין שחושב שמותר לו הכל, כולל לערב את תלמידיו בפעילות פוליטית גלויה לחלוטין, אתה פשוט לא יכול שלא לשמוע יום יום שטיפות מוח על גוש קטיף ושאר חברים.

מוריי, רבניי, ומנהליי היקרים לא מסוגלית להעלות בדעתם שאי שם, במרכז תל- אביב, או ווטאבר, יושבים להם תיכוניסטים תמימים, שאבוי, לא עלינו, חיים חיי ריקנות חסרי משמעות ותוכן רוחני עמוק, ושמצב גוש קטיף מעניין אותם בערך כמו מצב הבוהן של ערפאת.

תאונה

בין הכבד של ערפאת לגוש קטיף, שמעתי גם ידיעה מצערת על בחורה בת 22, נפלה מאומגה באיזשהוא נחל בנגב.

יופי.

עכשיו יש לי תירוץ מושלם למה לא לעשות לא אומגה, לא סנפלינג, ולא שאר דברים מזעזעים שמוצעים לכלל ציבור הישראלים המיוזעים בצוק מנרה.