ריחם של השניצלים המיטגנים להם בנחת במחבת הגדולה מתערבב בראשי עם קולו של שמעון פרנס הבוקע מהרדיו הישן בסלון, מזמין את רוני סומק להקריא את שירו החדש.

"אִם הָיְתָה לִי עוֹד יַלְדָּה
הָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ אַלְגִּ'יר"

קולו מלחשש, מתפזר באוויר, כמו היה המרכיב החסר בריח השמן.
אמא שלי מקשיבה, מחייכת לעצמה, מדקלמת עימו, מסבירה לי "זו מטאפורה".
אני מתגנבת אחת לכמה דקות ולוקחת מן השניצלים הטריים שרק יצאו מהמחבת. כשאמי מביטה אל הצלחת היא קולטת שמספר השניצלים לא מתרבה ומתרגזת: "אחר כך לא תהיי רעבה בערב!" ואני גונבת עוד שניצל אחד אחרון ודי.
המנגינה הבוקעת מן הרדיו עולה עולה עם השעון המתקרב אל קץ היום. יום שישי.
יום שישי נגמר תמיד באותה נקודה עת יושבים כולם אל השולחן, אבא אוסף את גביע הכסף הישן שראה ימים טובים מאלה אל ידו הגדולה, אמא מזמזמת עימו את "שלום עליכם", המואזין קורא יחד עם אבי את הקידוש. הוא בשלו, ואנו בשלנו.
ורק ריח השמן הכבד בלתי ניתן לגירוש, מבשר רעות תמיד, לא נעלם מן הפה גם שעות אחר כך, נקווה בכנפות הבגדים כמו ממתין לשעתו.

"וְאַתֶּם הֱיִיתֶם מְסִירִים בְּפָנַי אֶת הַכּוֹבָעִים הַקּוֹלוֹנְיָאלִיִּים
וְקוֹרְאִים לִי "אַבּוּ אַלְגִּ'יר"."

אני מערבבת את האורז שוב ושוב, מקללת ומגדפת את גרגריו העיקשים ונזכרת באורז של סבתי, שהיה תמיד מושלם ותמיד היה נגמר מהסיר, גם אם מדובר בארבעה קילו.
את תשובי מהעבודה, תחבקי אותי מאחור ותלחשי לי רעב באוזן. אני אמשיך לקלל, מפוייסת, ואטגן לך שניצלים.
מישהו ישב בסלון וישחק בפלייסטיישן, את תורידי את הנעליים ותגידי "וואו, איזה יום".
כוסות יין ימזגו לתוך גביעי הזכוכית הישנים והאהובים ואת תקראי למישהו שיבוא לערוך איתך את השולחן, קולך מזמזם עם הרדיו איזו נעימה יוונית כלשהי שאת בכלל לא מכירה.
שמעון פרנס יקריא את שירו ההוא של רוני סומק, קולו מלחשש, חודר את האוויר הכבד מריח הטיגון.

"בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָיְתָה פּוֹקַחַת עֵינֵי שׁוֹקוֹלָד
הָיִיתִי אוֹמֵר: "הִנֵּה אַפְרִיקָה מִתְעוֹרֶרֶת",
וְהִיא הָיְתָה מְלַטֶּפֶת אֶת הַבְּלוֹנְד בְּרֹאשׁ אֲחוֹתָהּ
וּבְטוּחָה שֶׁגִּלְּתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַזָּהָב.
הַגַּרְגְּרִים עַל שְׂפַת הַיָּם הָיוּ אַרְגַּז הַחוֹל שֶׁלָּהּ,
וּבִטְבִיעַת הָרֶגֶל שֶׁל הַצָּרְפָתִים שֶׁבָּרְחוּ מִשָּׁם
הָיְתָה מַחְבִּיאָה אֶת הַתְּמָרִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהָעֵצִים."

"אלג'יר, מונמור" אני אחייך לך בצרפתית לתוך האוזן.
אלג'יר, אני אקלל את גרגירי האורז העיקשים. עדיין. אחר כך אוציא את השניצלים מהמחבת בשיטת ה"אחד לפה, אחד לצלחת". פעם לפי ופעם לפיך ופעם לפיו של מישהו, ועד שנגיע לשולחן כוסות היין כבר יתמזגו עם המפה בשקיפותן והצלחת תהיה חצי ריקה.

"אַלְגִּ'יר", הָיִיתִי מְהַדֵּק יָדַיִם עַל מַעֲקֵה הַמִּרְפֶּסֶת וְקוֹרֵא לָהּ:
"אַלְגִּ'יר, בּוֹאִי הַבַּיְתָה, וְתִרְאִי אֵיךְ אֲנִי צוֹבֵעַ אֶת קִיר הַמִּזְרָח
בְּמִבְרֶשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ".



[השיר- רוני סומק/ אלג'יר]