ועכשיו: שיחות הזויות במשפחתי העוד-יותר-הזויה, מספר הגיגים ותהיות, ושאלון מוזר. תהנו.

שאריות של חמין, ומה ההשפעה שלהם על אנשים

שיחה תמימה שהתנהלה בשבת בצהריים על השולחן [נו, לידו]:

אמא: "איזה מסכן רפול, איך הוא מת..."

אבא: ~אנחה שלהשתתפות~

אמא: "איך יודעים שהוא לא התאבד?"

אבא: בא גל וסחף אותו, מה יש להתאבד פה?!"

אמא: "אבל זה ממש מוזר..."

אבא: "זה יותר מוזר לחשוב שהוא התאבד! פשוט בא גל גדול וסחף אותו!"

אני: "וזה אפילו עוד יותר מוזר מלהתאבד בקפיצה מחלון באמצע עיר, מעל לרחוב סואן וליפול על ילד קטן."

אמא: "כן...איזה מסכן הילד הזה..."

אבא: "זה פשוט לא הגיוני שהיא התאבדה שם...היא הייתה בכלל עם החברה שלה..."

דודשלי: "אולי בא גל וסחף אותה."

תהיות והרהורים

- אם אתה מודע להיותך היסטרי, אתה לא באמת היסטרי.

  דונט גט פאניק.

- איך לעזאזל אמורים לאכול עגבניות שרי עם מזלג?!

- למה תמיד באמצע עבודה חשובה, המחשב חייב, אבל חייב, להיכבות?!

- הורדת הקאונטרים- פגעתם בציפור נפשי.

  בעצם אני בכלל לא בטוחה שהיתה לי אי פעם אחת כזאת.

- דאמט, למישהו בא לקנות לי פרו?

- מישהו?

- [שתיקה רועמת]

וניסיון לענות לשאלון השבועי הדפוק של ישרא...

מי האנשים הכי משוגעים שאת מכירה?

ממ... אני עצמי ואנוכי?

באילו מילים את מרבה להשתמש?

- שויין

- דאמט

- שונאת מתמטיקה!

- הא?

- וזהו.

זאת אומרת, אני משתמשת הרבה במילה "וזהו".

סרט שווה שראיתם לאחרונה?

אנחנו אוהבות לראות סרטי קומדיה.

אנחנו לא סובלות סרטי אימה, וראינו לאחרונה סרט מצויין בשם בריג'יט ג'ונס [ביקורות בפוסט הבא].

ראינו אותו שתינו: אני ופיצולי.

איך חבריך מכנים אותך?

מורן.

ולפעמים גם לכי-לעזאזל-מכוערת-פרה-שמנה-מניאקית-מטורפת.

אבל רק לפעמים.

עם כמה כריות את ישנה?

ווידוי: יש לי פחד כריות.

אני מוכנה אפילו לצרוח את זה בחוצות העיר. הבעיה היא שאני גרה בישוב. 

סתם, אני ישנה עם המון כריות.

בעצם, אני ישנה רק עם כריות, בלי מזרן, רק על המון כריות נוחות.

זאת הסיבה שכבר שבוע הגב שלי תפוס מוות.