ועכשיו: כמה שטויות של נענע, יציאות קטנות, והתלבטויות ביני לבין עצמי.
תראו מה מצאתי בנענע:
נכון שזה גדול?!
גדי סבן בתפקיד הפושע!!!!
ממ...מעניין, אולי הוא באמת כזה?!
חע!
והתמונה של הילד עם החיוך סתם הצחיקה אותי...
אני אתחתן עם הגבר שיגיד לי:
"הרי את מלונקקת לי כדת משה וישראל."
אולי אני אפילו אכין מזה כפתור .
החבטויות פנימיות
אני מתלבטת אם לעזוב את בית הספר הדוסי והמעפן שלי, ולפנות לכיוון לגמרי אחר.
הכיוון הזה מפחיד אותי מאוד, הוא כרוח בשינויים גדולים בחיים, ואני אומנם אדם שמסתגל מהר, אבל גם פוחד משינויים.
בחיי, אני מפחדת משינויים בחיים.
אני שוקלת ללכת ללמוד בתלמה ילין, במגמת תיאטרון, החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי.
אז יש כמה בעיות: קודם כל- הקטע הפצפון הזה, שאני גרה בחור הכי גדול עלי אדמות, ואני אצטרך לקום כל בוקר הרבה לפני שהשמש פוקחת עיניים, כדי להגיע בזמן.
שלא לדבר על מספר האוטובוסים שאני אצטרך לנסוע עליהם כל בוקר וצהריים.
דבר שני: יש את הקטע המעצבן של אמא שלי, שמן הסתם לא תיתן לי ללכת למסיבות עם החברה' ביום שישי, ובטח שלא להיאר אצלם לישון לשבת.
ברור לה שאני לא אשמור שבת, וזה, ככל הנראה, מטריד אותה.
איכשהוא, לא נראה לי שהקטע הזה יעזור לי להיקלט שם...
ויש את בעיית הבעיות:
אני פשוט לא יודעת, לא מסוגלת, לא יכולה בכל מובן שהוא- לשיר.
יש לי קול נוראי, שזקוק לטיפול של קלינאית תקשורת באופן דחוף.
שלחתי להם אימייל, ושאלתי על הקטע הזה, אם הם יהיו מוכנים לקבל אותי למרות זאת.
אוי אלוהים, שלחתי להם אימייל.
שמישהו ירה בי.
בבקשה, תגידו לי שעשיתי את הדבר הנכון.
אלוהים, שמישהו יעזור לי להחליט כבר מה אני רוצה מעצמי.
דותן, אם אתה קורא, לא אמרת פעם שאתה לומד בתלמה?
אני לא רוצה להישאר בבית ספר הזה שאני לומדת בו...
אני לא אוכל ללמוד שם שום דבר שאני רוצה.
אני לא רוצה להקפיא את החיים שלי.
זהו, אני לא רוצה להפסיד את השנים הכי יפות שלי.
ממ...ואני רוצה להתחיל ללכת לחדר כושר :)
הגיע הזמן להתחיל לעשות ספורט.
כן, גם אני, הפדלאה המדופלמת...
נראה כמה זמן אני אחזיק שם מעמד.
אני מתערבת על שבוע.
שבוע טוב לכולם-
~עדשה קשה~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
