והפעם: האצבעות רצות מעצמן על המקלדת. בואו נראה מה יצא.

האמפ.

הלכו להן חברותי היקרות לראות את "הטינה".

אז קודם כל הן ניסו להיכנס, ולא כל כך הלך להן, כי דרשו כמובן תעודת זהות, ולא היה להן.

אז הן ניסו את התירוצים הרגילים כמו: "למה שנביא את התעודת זהות לקולנוע" וכו', אבל המוכרת לא שמה עליהן, אז הן קראו לאמא של אחת מהן, והיא הכניסה אותן לגועל נפש הזה.

מאז הן לא ישנות שבוע.

אל תגידו שלא אמרתי.

פתאום אני מוצאת את עצמי שוכבת על המיטה עם הגיטרה [החשמלית, מן הסתם. בקלאסית לא נגעתי כבר חצי שנה...] ומאלתרת.

וואלה, באמת לא ידעתי שאני מסוגלת לזה.

אם יצא משהו אולי אני אעלה לבמה חדשה. [מה שממש לא סביר, כי עד שאני אבין איך לעזאזל מעלים לשם קטעי מוזיקה, כבר יצא לי כל החשק]

אבא שלי נכנס לקטע של להיות דוס סטייל ש"ס חזק מדי.

עוד שניה ואני כבר מסוגלת לראות אותו מוריד את הכיפה הסרוגה ומחליף אותה בכיפה שחורה למהדרין, ומתחיל ללכת עם ציציות וכל השטויות האלו.

בינתים הוא רק הולך כל ערב לשיעור, ומתפלל שלוש תפילות ביום.

גאד סייב מי.

אתם העדים שלי, שבשניה שהוא מתחיל אפילו לנסות לכפות משהו יותר ממה שקיים עכשיו, אני פשוט זורקת את כל הדת הזו לעזאזל.

בחיי שנמאס לי.

ובינתיים מתחילים דיאטה. :/

אולי.

אמא שלי שואלת אותי: "תגידי, לא מוזר לך שעברי לידר שר [זכיתי לאהוב- ראה צד שמאלי של הבלוג...] שיר אהבה לחבר שלו?"

אני: "לא, למה זה צריך להיות לי מוזר..?"

אמא: "נו...בגלל שהוא...את יודעת..."

אני:"הומו?"

אמא: "נו, כן"

**

יותר ויותר אני מוצאת את עצמי במצבים של חוסר הבנה לגבי התופעה הזאת.

בחברה הדתית נהוג לחשוב, שאנשים בוחרים להיות הומואים.

אל תשאלו אותי מה מביא אנשים לחשוב שהם יכולים להבין מה כדרך הטבע ומה לא, ולהגיד שכל "שיגעון" אפשר להוציא מהבנאדם, וכולם נולדו אותו דבר, ואלוהים לא היה מעמיד אדם בנסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.

יודעים מה?

צודקים, הוא פשוט לא יעמוד בו.

הוא יעזוב את הדת.

חבל, שלום ולא להתראות.

שלא כמו החמוד הזה כאן.

**

ולהלן המשך השיחה עם אמא:

אני: "אז מה אם הוא הומו?!"

אמא: "נו, אז זה לא מוזר לך?"

אני: "למה, אם הוא הי שר את זה לחברה שלו, זה לא היה מוזר?!"

אמא: "נו וודאי. זה כדרך הטבע, וזה לא כדרך הטבע."

אני: <עושה פרצוף>

ממילא אין שום טעם בזה.

אז אני הולכת.

כי לאצבעות נגמר הכוח.

וגם נגמרו הרעיונות...