זהו, נגמר.

שירה גל

אהובתי. 

אז ככה:

בהתחלה את מתלוננת שנתנו לך לחיות יממה בלי אינטרנט.

אחר כך, כשכבר מוותרים לך על העינוי הסיני, את מתלוננת שאת מחוברת יותר מדי!

גברת, תחליטי.

אני חושבת ששירה גל יכולה ללמוד ממני הרבה. 

גירושים למיניהם

ההורים של חברה שלי הולכים להתגרש.

כמובן שאני אמורה לתמוך בה בשעות קשות אלו ובלה בלה.

אז זהו, שאין כל כך מה לתמוך.

היא פשוט מאושרת שסוף סוף יש לה קצת אקשן בחיים.

תהרגו אותי אם אני מבינה את זה...

מה לעשות, אני בנאדם של שיגרה.

לא, רגע.

ננסח את זה קצת אחרת:

אני בנאדם שצריך שתהיה לו שיגרה, כדי שיהיה לו מה לשבור.

כי צלחות זה כל כך לא אין.

והשבת יש לי חברה...

זאת אומרת שצריך לשמור שבת שלמה.

גאד.  

אתמול הלכתי להוציא אישור רופא לחדר כושר.

הקרצייה הזה לא הפסיק לבלבל לי בשכל מה אני צריכה לאכול וכמה, ושצריך להתמיד אם אני רוצה לחטב את הגיזרה ואולי גם להוריד כמה קילו ובלה בלה.

כאילו שאני לא יודעת את כל זה כבר מזמן.

אח"כ הוא שלח אותי להישקל, ובלי הקדמות מיותרות, או בדיקות כואבות למיניהן [מי אמר שצריך א.ק.ג?! או בדיקות דם?!].

וזהו.

עריכה:

הבהרה לכולכם:

זה די ברור שחצי מהבלוגים בישרא יפרסמו היום פוסט פרידה בתור מתיחה של אחד באפריל.

אז אני, בתור אקט של מרידה והליכה כנגד הזרם-

נשארת כאן!

אחד באפריל שמח לכולכם!

~עדשה קשה~