פסח 2005- הסיוט, האימה והחרוסת.

ליל הסדר

המשתתפים: סבא-סבתא, דוד גרוש וחברתו, הבן שלו, דודים מאילת והילדים שלהם, ואנחנו.

נתחיל בזה שסבא שלי בטוח שהוא משורר.

הוא גם בטוח שהוא מבין ארמית.

לכן, הוא הרגיש שזה יהיה הפסד גדול לאנושות אם הוא לא יתרגם את "חג גדיא" האינסופי לעברית.

בחרוזים.

נמשיך בזה שדוד שלי הציע פרס למי שיספור הכי מהר עוד כמה עמודים נשארו עד ל"שולחן ערוך", כלומר- מתי מגיעים לאוכל.

שזה, כידוע, החלק הכי חשוב בהגדה כולה, אם לא בכל פסח עצמו.

ומובן שהיה אוכל.

המון אוכל.

וזה הזמן אולי לספר לכם שלי ולמשפחתי אין עדה מוגדרת, יש עדה מומצאת, שהאוכל שלה הוא מן מסורת שנתיתשאנחנו המצאנו, כולל עוגת שוקולד ביום הולדת.

לכן אנחנו לא אוכלים קנידלעך, או גפילטע פיש, או ווטאבר בליל הסדר, אנחנו אוכלים עוף בתנור ומן מאכל סורי שמורכב מאורז ורוטב חמוץ.

מזה, בעצם, מורכבת כל ה"עדה שלנו".

או, פריקי.

יום שני

אמא החליטה שצריך לטייל.

היא גם עשתה מנוי לראשות הטבע והגנים.

מה שנקרא כרטיס "מטמון".

אצלנו בטיולים, שומעים מערכונים של "הגשש החיוור".

למה?

ככה.

בואו נסכם את זה ככה:

אוטו. מצפה. חול. הרים. פיפי. אוטו. פלאפון. דרך עפר. חול. הרים. פיפי. אוטו. פיפי.

וזה נמשך המון זמן, כי אני הייתי צריכה איזו אסלה, עם או בלי ניאגרה, אבל מובן שאמצע דרכי עפר אין אסלות מטיילות להנאתן, במיוחד לא בחום הזה.

היה המון אוטו.

ואז הגענו.

למקום קוראים "פארק אשכול".

מה שאני ראיתי היה בעיקר מרוקאים ומנגלים. המון מרוקאים ומנגלים.

וגם לנו התמזל המזל לשבת ליד חמולה שכזאת.

משפחה של עשרים איש, אולי יותר, שיושבת וממנגלת.

המון זמן.

עם מוזיקה מרוקאית למהדרין ברקע.

כל השירים במרוקאית נשמעים בדיוק אותו דבר.

ואני רצינית.

שעתיים וחצי הייתי צריכה לשמוע את הגועל נפש הזה, ותאמינו לי- אין הבדל.

המון לולולו וקצת להלהלה.

נשבעתי שבפעם הבאה אני מביאה איתי דיסק של היהודים.

בקולי קולות.

יום שלישי

היינו בנחשונית עם הבני דודים.

נחמד מאוד כשלעצמו, רק שהייתה בעיה אחת קטנה-

דוסים.

כן כן, הפארק היה פתוח לאוכלוסיה הדתית/חרדית/מאוד חרדית.

שני דברים הבנתי היום:

1. ערסים מרוקאים לא שונים בכלל מערסים חרדים.

שניהם אוהבים לדחוף, שניהם בטוחים שהם יודעים לקלל, שניהם בטוחים שהם גאוני הדור.

ולשניהם, אגב, הייתה מוזיקה זוועתית.

2. יש המון סוגים של חרדים.

יש חרדים עם פיאות וגלח, עם גרביים לבנות, עם גרביים שחורות, עם מכנסיים בתור הגרביים, בלי מכנסיים בתוך הגרביים, עם כובע פרוותי, עם מגבעת, עם חלוק ועם מכנסי פסים.

ממש הקולקציה החדשה של TNT.

הייתה שם במה ענקית, עם המון קהל, ואיזה דוס עם חלוק, שכנראה שהוא כוכב אצלם, שקיפץ לו על הבמה כאילו דחפו לו נר בתחת, ושר על משהו מאוד בלתי ברור, עם מבטא אשכנזי כבד.

זה היה נראה כאילו הוא קוף שברח מגן החיות התנכ"י.

באלוהי כל המצות שאני לא חוזרת לשם.

עד כאן חלק א' להיום.

להית'.