אז מה אם פיינל פור? אז מה?

חג הפיינל פור היום.

צהוב עולה עולה עולה.

ואחר כך אולי יורד, תלוי.

עבר.

עבר לי מצב הרוח הרע.

לחלוטין עבר.

קצת מוזיקה טובה, קצת להיות עם עצמי, קצת לצחוק על כל העולם הזה בחוץ והופ, זה עובר.

תמיד הייתי טובה בלקחת את הכל בפרופורציה המתאימה.

מן ריאליסטיות מרגיזה שכזו.

עם הזמן לומדים להסתדר עם זה.

אולי בגלל זה תמיד הזדהתי עם השיר "כשהכל יעבור" של עברי לידר.

כי הכל עובר בסוף.

הכל.

המורה לתלמידה:

המורה: "למה הנוצרים שונאים את היהודים?

התלמיד: "אה..." [עושה קולות של הפעלת התאים האפורים במוח...]

המורה:  "כי הם רצחו את...?"

התלמיד: "רבין..?"

זה פיינל, בייבי!

מודה ומתוודה- אני מתה על כדורסל.

מזה מתה?

חולה על כדורסל.

אז המכבים עולים היום על הפרקט שם ברוסיה הקרה ב- 5.00 [או בשבע, עדיין לא הצלחתי להבין...] ואני אהיה שם בשבילם.

יא, רייט.

נורא משנה להם שאיזו מורן קטנה אחת מחור אחד איפהשהוא במרכז ישראל צופה בהם.

נשיקות, מתוקים שלי.

תראו תראו

אין לי שמץ מושג מי מצא לנכון להעלות דבר שכזה לרשת:

נאדה.

תכנסו, זה מצחיק זה.

שינדלר חביבתי

מורה לי מורה לי, מורה לי חביבה.

והיא, כמה אבסורדי, נאצית.

[מתה עליך, כפרתי, הלוואי יפול עלייך כפר, ותקבלי בנה אחת ותמותי!]

היא גם דוסה ביותר, פאה וכל זה, והיא זקנה.

מאוד זקנה.

יותר זקנה מהזקנים המסריחים באוטובוסים.

יום אחד שיעמם לחבורתי היקרות, כי לשון זה מקצוע ממש חסר טעם, באמת. אז הן יצאו להן מהכיתה, והחליטו לחזור למשחק המיתולוגי "אמת או חובה".

מה שקרה אחר כך, כבר יזכר בדפי ההיסטוריה כאחד הרגעים הטובים ביותר של השנה:

>פתיחת דלת<

- "המורה, רוצה לבוא איתי למועדון ביום שישי בערב?"

ואחרי כמה דקות:

>שוב פתיחה<

- "המורה, יש לך נכד לשדך לי?"

אכן, תמונות קשות.

צביקה פיקה

"כוכב נולד" מתחילים לעלות לי על העצבים.

באמת, לא מספיק ששיעממתם אותנו עד מוות בעונה הקודמת, אתם מנסים שוב לסתום לנו את הפה עם כמה הראלים מעצבנים וכוכבים בשקל?!

איפה העונה הראשונה, המרגשת, המפתיעה והבתולית שהיתה לנו אז?!

ועד שכבר הגיעה מישהי עם קול, ממש קול, לא דלתות חורקות וגוף של דוגמנית, לא כיפה קטנה וחיוך ממיס, אלא קול, קול אמיתי-

העיפו אותה.

ממש כך.

אילה אליגולא היתה הפייבוריטית שלי מהרגע שבו פתחה את הפה באודישנים [המעולים, יש לציין] וכבשה אותי לגמרי.

הבחורה עוד תצליח, כפי שכבר נאמר כאן.

עד כאן להיום.

בהצלחה למכביסטים, צפוי פוסט של קריאות "יווווווווווווווווווווווווווווו" נרגשות בתום המשחק [אם וכאשר...לא אם, רק כאשר!].

סי יה.