שלושה ימים בצפון, רבאק.

שלושה ימים ללכת עם חצאיות, להתחמק מתפילות בוקר, צהריים ואולי, אבל רק אולי, גם ערב.

שלושה ימים לשמוע שיחות, והרצאות, וביטויים "דוסיים" למהדרין.

שלושה ימים.
אוהלים.
קור.
גשם.

על האש.
זוויתן. [אבל בלי המים כי קר ויש מספיק מים מהשמיים גם ככה]
בריכת רם. [כנ"ל]
אה, ופעילות אתגרית.
אתגרית לשכל, אולי.

הטיול השנתי מעולם לא נראה מבטיח יותר.

***

ועד אז, אני איאלץ להמשיך ללמוד תירוצים אצל פרנקלשטיין [מורנו ורבנו. אולי פעם הוא היה גם חתיך] ל"למה מותר למעוך פירה תפוחי אדמה" או סלט אבוקדו. או לחתוך נייר טואלט. או לפתוח בקבוקי שתיה. או להציל גוי מתחת להריסות. או לחתוך סלט קצוץ דק-דק. בשבת.

אה, מסתבר שאסור.
אני שוקלת להתנצר.

בגלל שמישהו ישב לכתוב את פרשיית המשכן לפני פרשיית השבת, וכמה מטורללים פשוט פירשו את זה לא נכון [כל ל"ט אבות המלאכה שכתוב שנעשו בבניית המשכן אסורות בשבת...על כל התולדות שלהן. פאקינג ביג דיל].

שאלוהים יסלח לי, זה פשוט נראה לי נורא אדיוטי.

***

היחסים ביני לבין אמא שלי טובים יותר בזמן האחרון.

אני נורא נחמדה, מבינה ותומכת אליה, והיא, בתמורה, לקוחת אותי לקניות, בתי קפה, ודברים כאלו.

נראה לי שהסידור הזה מוצלח מספיק לשתינו.

זה לא דורש מאמץ יתר [מלבד כרטיס האשראי שלה, אולי], שתינו מרוויחות מזה, ואף אחד לא נפגע.

אם היא רק הייתה קצת פחות דוסה, ולא הייתה מכריחה אותי ללכת ליטול ידיים במסעדות, ולא בודקת את הכשרות שלהם מאתיים פעם, אולי הייתי שוקלת להמשיך עם זה לאורך זמן [זה רק סידור זמני, עד שיהיו לי מספיק בגדים לחורף...]

***

כמה ממעללי סוכות:

אנחנו נוסעים, כל המשפחה, לסרט בעזריאלי [אלוהים, כל ישרא היו שם או מה?].
אמא שלי מתקשרת, מהדיבורית, להזמין כרטיסים בגלובוספון...

- "נא הקש את מספר כרטיס האשראי, ולאחריו הקש #!"

אחותי הקטנה: "מי זאת סולמית?"

נכנסנו לשירותים בעזריאלי, ופתאום אנחנו שומעות:
"קדימה, כולם להזדרז, שלא נפסיד את האוטובוס!"

ואז ראינו קבוצת גיריאטריים נכנסים בהמוניהם...

נוי: "אמא, אני הולכת לארטיקייה פה ממול, טוב?"

***

תאחלו לי בהצלחה.

עדשה.