לא יאמן פתאום איך הסתדרתי בלי הפוטושופ הזה עד עכשיו.

אם להשמע כמו אמא שלי: זה ממש פלא!

שינוי מרענן ביותר.

וכן, התלהבתי קצת וזה, אז הרשתי לעצמי להתפרע והכנתי גם כותרות ושטויות...

לא נורא, זה היה כיף.

התחלתי לבדוק בתי ספר אקסטרניים.

אם אני אשאר עוד חצי דקה אפילו באולפנה המסריחה שלי, אני אחנק.

ושלא תבינו לא נכון- אני נהנת מאוד מההווי, הפעילויות, ושאר השטויות שנהנים להוציא עליהן הון תועפות.

אבל אני חוששת שאם אשמע אפילו עוד פעם אחת משהו כמו: "נכון, זה איסור בורר!" או: "מה הכוונות שלך כלפי הקב"ה" אני עלולה לשקול ברצינות להטביע את עצמי באסלה [אגב, מחקו מהדלתות בכל השרותים את כל הכתובות של "מחזור כ"ג שולטות" וכל זה...נבזים].

ובינתיים אני פשוט עושה סלקציה.

ימים שמיותר להגיע לבית ספר בהם, אני פשוט נשארת לישון.

מתוחכם, הא?

ישבנו אצל ספי באחד ממוצאי השבת באחרונים. פתאום קיבלתי טלפון מאמא שלי.

היא התחילה לצעוק בהיסטריה ש: "אני לא יודעת מה קרה לו, שמעתי מן רעש מוזר כזה, פכלעפכפעפכ, ואז הסרט פשוט עצר!".

יופי, נהדר. שוב היא הצליחה, באורח פלא כלשהוא להרוס עוד חלק של המחשב האומלל שלנו.

נאנחתי אנחה עמוקה ושאלתי אותה אם היא מצליחה לפתוח את הכונן של הדיסקים.

הסתבר שלא.

בחיי שצריך להשאיר הורים אך ורק עם בייבסיטר.

המחנכת שלי עשתה לנו "שיעור חברה" [שם נוסף לשיעורי יהדות...].

היא חילקה לכולן דף שצוייר בו עץ, ולידו כמה בועות שכתוב בהן דברים כמו: "אילו ציפורים ופרפרים מתעופפים לי בראש?" ו: "היכן השורשים שלי?" וכו'.

אז באחת הבועות נכתב: "מה אוכל אותי?".

אני: "הדר, ספרי לי- מה אוכל אותך?"

הדר: "שום דבר, אני בראש שרשרת המזון."

הממ...מעניין מאוד.

לשכב עם הבמאי זה מספיק רחוק..?

הדר ואליקו הולכים ברחוב.

אליקו: "יש לי פלטפורמה בנעליים...תראי."

הדר: "חח...מה אתה, אביעד קיסוס?!"

אליקו: "כן, בטח. אביעד קיסוס עם חברה..." [הדר היא החברה שלו...]

הדר: "מה, לאביעד קיסוס אין חברה..!!"

כן, הפעם האחרונה שאיימו עלי הייתה כל כך מצחיקה...

פשוט לא יכולתי לקום מרוב צחוק.

עד כאן להיום, יקיריי.

מקווה שגם אתם מרוצים מעיצוב [שהכנתי לגמרי לגמרי לבד!].

עדשה.