איפה ההגיון המטומטם בלהמציא שלל חגים מיותרים ונדחפים כל פעם שלוח השנה מתרוקן טיפה?

מי קבע שחייבים לחגוג את חג האהבה, למשל?

ולמה אנחנו צריכים לחגוג אותו פעמיים, לכל הרוחות?!

אבל תסכימו איתי, שהחג הכי מנג'ס בעולם הוא מה שמכונה בפינו "יום המשפחה. לשעבר יום האם".

עלק יום המשפחה.

הגרסה המודרנית לאינקוויזיציה.

השנה אמא שלי החליטה ש"חייבים לבלות כל המשפחה!".

מי קבע את החוק הזה, לעזאזל?!

בתוכנית היה מוזיאון אחד עם איזו תערוכה לילדים [סבל], נסיעה לארנה להסתכל על הבגדים [שחלילה לנו מלבזבז עליהם אגורה], ותחנה אחרונה- אוכל [קדימה- להסתער!][מה פתאום קדימה?! מה אני, שלט חוצות?!].

אבל!

רצה אלוהים ויד ימנו, מרפי, ונפלתי אתמול בבוקר [יום שלישי] בבית ספר.

שעתיים אחר כך התחילה לכאוב לי הרגל עד כדי צליעה מאסיבית ומפדחת ביותר.

אז צלעתי לי כל הדרך לרופאה, כדי לשמוע שאני צריכה לתת מנוחה לרגל ולהרים אותה למעלה, וכמובן לשים לה תחבושת אלסטית, וכדי לקבל אישור העדרות ליומיים [לכל דבר יש גם צד טוב...], ואחר כך לצילום רנטגן [הרגל הסקסית שלי...אחחח...מהממת], כדי לשמוע שאין לי ממצאים פתולוגיים- מה שלא בדיוק הקל את הכאבים.

נו, אבא שלי הסתובב עם אחיותיי האומללות בחיפוש אחר המקום הכי זול שאפשר לקנות בו אוכל, ומצא איזה פלאפל מסריח ונידח בפתח תקווה.

אכלנו, ביקנו את סבתא שלי [יום המשפחה או לא?] וחזרנו הביתה.

עייפים אך בלתי מרוצים בעליל.

כשהגענו, התחלתי לעשות לרגל [רגל שמאל. ותודה ששאלתם] שלל טיפולים, קומפרסים, משחות ומה לא, קמתי היום והלכתי לעשות משמרת.

על שני דקסמול.

מפגרת או לא?

טלי: "וואי...כולם כל כך מתוקים...בא לי לאכול את כל העולם!"

אני: "כן, גם אני קצת רעבה."

מצחיק אותי מאוד שבפרסומת של "עוף טוב", זאת עם דרור קרן שהופך את כל הבית שלו למסעדה בלחיצת כפתור ומגיש לילדיו ארוחה "כמו במסעדה", הקריינית בסוף אומרת: "עוף טוב, כבר עַשיתְ טוב".

נשבעת, המורות שלי רודפות אחרי.

לא משנה באיזה חור בכיתה אני אשב, תמיד תישמע קריאה בכיתה: "מורן, חזרי למקומך!" או "מורן, הפסיקי לדבר" והכי כיף: "מורן, למה את לא עושה שום דבר?!".

פיתחתי תאוריה, שאולי יש למורות איזה סוג של חוש ריח מאוד מאוד מפותח, שהן מסוגלות להריח מיקום של תלמידים.

אמא שלי ואני יושבות במכונית.

היא צופרת לנהג לפנינו לזוז, כי הוא תקע את התנועה לכל אורך הרחוב.

ההוא מנסה להכנס לחניה שני מטר מקדימה.

אמא: "אתה לא נכנס שם, אתה לא מבין?! יופי, תנסה, תנסה להכנס, תידחק, כן, מעולה. עכשיו אתה תבין שאתה לא נכנס שם ותצא כמו גדול [האוטו שלו עוצר לרגע, ואז לוקח רוורס ויוצא מהחניה]. נו, את רואה? גברים..."

אמא שלי ברגעים של גבריות בהפוכה...

קיבלתי את לוח המבחנים והבגרויות וקיבלתי חום...

עכשיו נשאר רק להדפיס אותו לגרסה נורמלית ואז אני אוכל להבין מתי יש לי כל מבחן ולהתעלף לי בשקט.

לילה טוב לכולם-

עדשה.