אני עדיין לא נרגעת, הנה קטע שמצאתי בארכיון של עצמי [אח, האהבה העצמית שלי פשוט מרקיעה שחקים...], מהימים שבהם עוד הייתי מסוגלת לצחוק על האולפנה ומעללי בה.

היום, כמובן, זה קצת פחות מצחיק.

זה יותר כמו...עצוב, כן.

אבל אניוואי, זה אומר שפעם הייתי מצחיקה, מה שאומר שאולי יום אחד עוד אחזור להיות כזו [כן, בטח. אולי כשאוסף האינטגרלים הנוכחיים יואיל בטובו לעזוב לי את המוח].

והיי, זה מעודד!

בקיצור, זה הקטע שכל כך הצחיק אותי:

"

נתנו לנו עבודה בבית ספר, על נושא שאתם באמת לא רוצים לדעת מהו, וזה נראה בערך כך: >החלקים המזעזעים מדי מצונזרים, יש גבול<

" כי התכלית והכוונה בבריאה העולם, היותר עמוקה, שאפשר לבשר וגם להכיר ה', היא רצון הבורא להתחסד עם ברואיו ולהנות אותם מזיו שכינתו."

תרגום בגוף הסרט: המטרה העמוקה של בריאת העולם היא להפוך את ה' לבשר, עדיף כבש, ורצונו להפוך לחסידוׁת את כל ברואיו, ולגרום להם להנות מהזיו שלו [נו תבינו לבד].