ילדה אחת, בת 13 בערך, מרגישה נורא גדולה, כי היא כבר בת 13.

היא יושבת בכיתה, איפה שהוא ליד החלון, ומקשיבה בעניין מעושה למורה שמטפחת לראשה, חצאית ארוכה למותניה, וחולצת שלושת- רבעי אופנתית על גופה.

המורה הזאת מסבירה לבנות הכיתה שיושבות, בדיוק כמו הילדה הזאת, באותה כיתה, מבטיהן מרחפים בחלל האוויר בעניין מועט מאוד, את תכליתה של פרשיית "אישה סוטה".

היא מסבירה איך אדם שחושד באישתו שבגדה בו רשאי להביאה אל הכהן, הכהן משקה אותה במים המאררים, ואם חטאה- בטנה צבה והיא מתה, אך אם היא חפה מפשע- היא נפקדת, נכנסת להריון.

את הבנות, הילדות הקטנות שישבות מסביב העניין לא בדיוק מטריד, והן מדברות ביניהן, אבל את הילדה הזאת, הדבר מסקרן מאוד, והיא מרימה את ידה ושואלת בתום לב, מה דינו של גבר שחטא ובגד באישתו.

עצבנות מסתמנת בזוויות פיה של המורה, עיניה מתכווצות בהתגוננות, והיא מסננת: "בפעם אחרת, זה לא שייך לחומר".

והשאירה את הילדה עם סימן שאלה גדול מרחף מעל הפרשה.

הרבה מים עברו בנהר מאז.

את התשובה היא ביררה, כמובן, ואין מילים בשפה העברית כדי לתאר כמה הזדעזעה ממנה.

מאז היא ביררה תשובות רבות ומגוונות לכל מיני שאלות שילדות קטנות בגילה טרחו רק לעיתים רחוקות להקדיש להן מחשבה, ואת כולן היא שמרה בפנים, מחכה לשעת כושר.

וכבר היו לא מעט שעות כושר, ברובן השומעים יצאו מיוזעים יותר ממנה.

והילדה הזאת, הילדה הזאת גדלה להיות אני.