עברתי את שאלון 003. עברתי את הבגרות בטימטומטיקה.

ולא רק שעברתי, גם קיבלתי מעל 80!

מי אמר הידד ולא קיבל?

80! פאקינג 80!!!

לא יכולתי להפסיק לצרוח מזה כל היום.

למעשה, כשאני נזכרת בזה אני נכנסת שוב לאקסטזה מטורפת [אוקיי, מותק. להרגע. 12 בלילה].

אחרי שלובה השליכה אותי ככה לכלבים, הפסיקה סופית להאמין בי ודפקה אותי עם מגן 71 [לא שאני יכולה להאשים אותה, הממוצע היה 64...], הוצאתי 100 בבגרות [טוב, כמעט 100. גיליתי טעות חישובית קטנה של 2-3 נקודות. אבל בואו לא נהיה קטנוניים אפילו שזו הבגרות במתמטיקה, שהיא תורת הקטנוניות].

אני ממש מתחילה להתרגל לכל העסק הזה...

כלומר, לכל הקטע הזה שצריך ממש ללמוד, להגיע לבחנים ולקום לפנות בוקר [כל שעה שהיא לפני 12 בצהריים].

ולרגל ההתפטרות מטימטומטיקה, מיטב היציאות של חבריי האח"מים:

~הדר התחילה לדבר על משהו שגרם לרון להתרחק תוך כדי שליחת מבטים של "אני לא מכיר אותה"~

רון, מתרחק לכיוון הבית שלו: "אוי, אני צריך ללכת לראות...אה...חידון התנ"ך העולמי!"

***

~הדר, טלי ואני בדרך לצאת מהאולפנה בצהריי יום שישי, מתכוננות לנסוע לתל אביב. ד"ד, המחנכת היקרה שלנו, רואה את הדר מורידה שכבה, וחוזרת למצב צבירה נורמלי של חוצלה קצרה ופתוחה~

ד"ד: "הדר, תתלבשי מיד!"

הדר: "אבל המורה, אני הולכת!"

אני חושבת שהיה קשה לסגור לה את הלסת למשך הרבה זמן אחר כך...

***

רון: "הוא נראה כמו ביג פוט, רק בגרסאת הסמאל פוט."

***

~הילה יוצאת מהכיתה בלי לשאול את ד"ד, היא קולטת את זה, ורצה אחריה~

ד"ד: "הילַה, הילַה!"

הדר ואני, ביחד, משתי קצות הכיתה: "הילָה, או או או, הילַה הילַה הילָה, או או או!"

 אח, הטימטום בהתגלמותו.

***

~קניתי נעליים חדשות. של וואנס. הן כל כך מאממות שאני פשוט לא יכולה להפסיק להסתכל עליהן...~

אני: "אוף, הן כאלה יפות, אני לא יכולה...עוד שניה אני גומרת רק מלהסתכל עליהן!"

טלי: "ואחרי זה אני המוזרה...אני ישנה עם בובות במיטה, ואת רוצה להתחתן עם הנעליים שלך!"

מסר לטלי: אם וכאשר אני אתחתן, זה יהיה עם כפכף, לא עם נעל, כי זה הרבה יותר מגניב.

וואו, מזמן לא היה לא כתבתי פוסט כל כך שטותי.

איזה כיף לי, יאפי היי.

לילה טוב.