טוב, לא בדיוק הולנד, אבל הולנדים כן.

אז ככה-

המלון שבו התאחסנו, משפוחתי ואני [כ-70 איש בהרכב חסר], נוהל והוקם על ידי מתנדבים מוזרים, חמודים וקרצייתיים, ואכן כן- הולנדים.

מסתבר שיש להם קיבוץ שלם וענקי שמונה כבר 39 חברים [!], כולם הולנדים שמדברים בשפה המוזרה שלהם, שלרגע הייתי בטוחה שהיא אנגלית ורגע אחר כך הייתי בטוחה שזו גרמנית.

זה נשמע משהו כמו: "איי דונט נואו וואס דר נאח'נ ריי".

אבל הם היו ממש חמודים [ולא, לא היו שם יותר מדי כוסונים...], ואני ממש נהנתי לתרגם לכל התימנים והערסים הקטנים שהיו מסביב "כמה עולה הארטיק הזה עם הפצפצים הקטנים של השוקולד...שמה, כן!" לאנגלית ולהרגיש מינימום מיס ברליץ'.

מיותר לציין שמשפוחתי המורחבת איננה דתית, לא שומרת מסורת וגם לא מקפידה על כל מנהג שבועותי כל שהוא, ואילולא סבא שלי, רוב הסיכויים שהם היו נשארים לשבת ולרבוץ בבריכה ובחדר, במזגן כל החג.

אבל לא. סבא שלי, שיחיה, החליט שצריך להעסיק את הצוציקים [ג'יזס, הם הולכים וגדלים משנה לשנה...בסוף הם עוד יעברו לי את הברך] וגם את אלה שמתעקשים להמשיך ולהחזיק בתואר הזה, ולקח אותם למערת הקשת.

אני לא אבין, כנראה, לעולם, מה כל כך מלהיב במקום הזה.

סתם חור באדמה שיש עליו סיפורים מכאן ועד להודעה חדשה על איך בדיוק הוא נוצר, וזה לא מעניין אף אחד.

אבל אנחנו לא נוסעים בחג, יאס?

אז אנחנו, חכמים שכמותנו, נשארנו במלון והלכנו לבריכה [שהייתה כמעט פרטית, הפ הורי].

טוב, אז כל שאר החג [כלומר, החלק שבו לא הייתי בבריכה] הלך על נסיונות שלי ללמוד את מתפעלים את הג'ויסטיק של הפלייסטיישן המצ'וכלל של בנדוד שלי [התאהבתי לו באיזה משחק של סנובורד. ואני בכלל שונאת משחקי מחשב], ונסיונות שלי ללמוד פוקר.

כמו בכל שנה, על פי המסורת המשפחתית, מתכנסים כל גברברי המשפוחה בערב באחד החדרים [הפעם זו היתה מרפסת שנפלה קורבן למשחקם, ובמרפסת שליד נשות המשפוחה האסרטיביות הלכו לשחק קלפים גם כן] ומשחקים פוקר.

אז פוקר לא למדתי מזה, אבל כן למדתי שיש למלכה לפחות חמישה שמות שונים, ולכל אחד יש העדפה מתי לקרוא לה באיזה שם.

אם למשל בא לו להיות מסתורי, הוא יקרא לה "דמה".

נפלאות הפוקר...

אז כמו שכבר הבנתם, לשמור שבת/חג לא יצא לי יותר מדי, בעיקר כי החדר של בנדוד שלי היה למעלה ושלנו למטה, ואמא שלי לא טרחה לעלות לבדוק מה אנחנו [אחותי ואני] עושות שם, והיא גם הייתה עסוקה עם בנידודים שלה, אז היה לנו שקט.

בחיי, ההבלה הזאת [אחותי] מתחילה ללכת בדרכיי וזה לא מוצא חן בעיני.

מישהו צריך להציל את הכבוד והחינוך האבוד של ההורים שלי...

נרשם רגע שיא בחג הזה כשהשקע של המזגן בחדר של המרפסת שבה שיחקו הנשים התחיל להעלות עשן, ואחד הבנידודים-שניים שלי התחיל לצרוח כמו משוגע ולהעיר את כל המלון.

כולן [וגם אני] נכנסו פנימה לראות מה קרה, וכשראו שהחדר מתחיל לעלות באש, לאט אבל בטוח, הן יצאו למרפסת לקרוא לגברים שיביאו מטף כיבוי.

עד שאלה באו, הפייטרית המשפחתית כבר לקחה פיקוד ומגבת וכיבתה את האש.

אללי, איזה אומץ.

אה, וגם גיליתי עוד בתדודה של אמא שלי שהיא ממש חמודה [הכרתי אותה עוד קודם, פשוט אף פעם לא ממש דיברתי איתה וזה], וגיליתי שיש לי נושאי שיחה משותפים עם האישה המדליקה הזאת.

היה יותר מנחמד.

זה החג הטוב ביותר שחגגתי אי פעם.

לילה טוב ומלא שלשול מהחלב של החג.

[לא לי, חלילה]