אז...מנדל'ה, כפרע עליו, חזר אלי סוף סוף!!!

ולאחר חיבוקים, נשיקות, ושאר מעשים מגונים אפשר לחזור לפעילות שוטפת.

איך היה בתאר"ן?

כיף שלא יתואר.

הכרתי הרבה [וכשאני אומרת הרבה אני מתכוונת לזה] אנשים מיוחדים ומופרעים וגם סתם מפגרים מכל הארץ בערך, עשינו צחוקים, ובכלל, היה אחלה ניקוי ראש שבעולם.

וזה גם שיכנע אותי שכדאי לי לצאת לקורס מדריכים בקיץ הבא, למרות שזה קורס קורע תחת של שלושה שבועות.

זה יתן לי הרבה מאוד ידע, שדרוג קל בדרגה, וגם אופציה להרבה מאוד כסף בהדרכה אחרי הצבא.

ביקשתם [מי שאני מדברת עליו- יודע!] ספיישל המחלקה הטיפולית והנה, קיבלתם.

***

אני, על הנסיעה של רון לאנגליה: "מה בכלל תעשה שם עם סבתא שלך?!"

רון: "נלך לראות את איצטדיון וומבלי..."

אני: "בסדר, אבל מה תעשו בכל שאר הזמן??"

רון: "יש עוד איצטדיונים."

***

אושרת: "אם היה לך גבס, איך היית קוראת לו?"

הילה: "גבסו."

***

דיקלה, אליאור, הילה ואני הולכים ברחוב...

דיקלה: "בואו נדלג!"

כולם: "יאללה!"

כולם משלבים ידיים...

דיקלה: "היכון, הכן- דלג!"

***

הדר ואליאור שרים שיר של רן דנקר [כשאת איתי. פיכס].

אליאור: "ויש לך הגנה שבליבי בוערת..."

הדר: "אה, פיירוול!"

***

אליאור וטלי מתווכחים...

אליאור: "זונה!"

טלי מחפשת מה לשלוף עליו כדי להרביץ לו, דוחפת יד לתיק שלה, שולפת חזייה שחורה ומנופפת אותה מול אליאור באיום.

עד שהיא קולטת איזה נשק קטלני יש לה ביד...

וואו, ממרחק של זמן זה כבר לא מצחיק כל כך...

איך העיצוב?

הייתי צריכה שינוי.

לילה טוב ושבירת צום נעימה לכל מי שצם [כמוני, לצערי].